פסק-דין בתיק עפ 1678/04

א.         בפנינו ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט ז. סאלח) מיום 19.10.04 בת"פ 2751/03, לפיו נדון המערער למאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור בתקופה זו עבירה לפי פקודת הסמים, וכן נדון המערער לתשלום קנס בסך 1,000 (אלף) ש"ח והוא נפסל מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של שמונה חודשים.

            הערעור מתמקד אך ורק בעונש הפסילה שהוטל על המערער.

ב.         העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

            נגד המערער, יליד 1962, הוגש כתב אישום לבימ"ש קמא על כך שבתאריך 13.9.02 החזיק בביתו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.90 גרם נטו. נטען בכתב האישום שהמערער החזיק סם מסוכן לצריכתו העצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א)(ג) סיפא של פקודת הסמים.

            בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא ביום 8.6.04 הודה המערער בעובדות כתב האישום והורשע  בהתאם.

ג.          בישיבה נוספת שהתקיימה בבימ"ש קמא ביום 19.10.04 הודיע הסניגור כי המערער מעוניין לצרף את תיק פ.א. 66/04 של תחנת נהריה שענינו החזקת סמים לשימוש עצמי (חשיש וקנבוס במשקל כולל נטו של 8.24 גרם, עבירה מיום 5.1.04) לפי בקשת הצירוף
ב/1. ניתנה הכרעת דין נוספת לפיה הורה ביהמ"ש קמא על הצירוף לפי המבוקש והמערער הורשע בהתאם.

ד.         ב"כ המשיבה ביקש להטיל על המערער מאסר על תנאי, קנס ופסילה מלהחזיק ברשיון הנהיגה לשיקול דעת ביהמ"ש.

            הסניגור ציין בטיעון שהמערער הודה בהזדמנות הראשונה וביקש לצרף את כל תיקיו ואינו משתמש עוד בסמים. הסניגור ביקש שביהמ"ש קמא יימנע מלפסול את רשיונו של המערער הואיל והרשיון נחוץ לו לפרנסתו.

            המערער עצמו ביקש אף הוא שביהמ"ש קמא יימנע מלפסול את רשיון הנהיגה הואיל והרשיון עשוי לסייע בידיו במציאת עבודה.

ה.         בגזר דינו כתב בימ"ש קמא לענין הרשיון כך:

"קבעתי תקופת פסילה של 8 חודשים במקום שנתיים כהוראת סעיף 37א'(א1) לאור התרשמותי כי אכן הנאשם הפסיק להשתמש בסמים".

ו.          בערעור נטען שמטרת פסילת רשיון הנהיגה של מי שהורשע בשימוש בסמים היא מניעתית כדי לוודא שהמשתמש בסמים לא ינהג ולא יסכן בכך את שלום הציבור, אך משנקבע כי המערער אינו משתמש בסמים, לא היה מקום לפסול את רשיונו. עוד טוען הסניגור שלאור כמות הסם (0.9 גרם נטו בתיק האחד ו-8.24 גרם בתיק האחר) ולאור סוג הסם (קנבוס), ולאור העובדה שאין המערער משתמש עוד בסמים, לא היה מקום לפסול את רשיונו.

ז.          בדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.4.05 לא היתה מחלוקת על כך שהוראת סעיף 37 א' (א1) של פקודת הסמים אינה חלה בענייננו. תנאי מוקדם לתחולת סעיף 37 א' (א1) של פקודת הסמים הוא ש"אותו אדם הורשע לפני כן בעבירה כאמור או שנקבע לגביו לפני כן כי עבר עבירה כאמור". במקרה כזה קובע סעיף 37 א' (א1) של פקודת הסמים שעל ביהמ"ש לפסול את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים, אם כי רשאי ביהמ"ש, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, שלא לפסול אותו כאמור או להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.

ח.         כאמור כבר לעיל, גם ב"כ המשיבה הסכימה בשעת הדיון בפנינו ביום 21.4.05, שאין תחולה במקרה זה להוראת סעיף 37 א' (א1) של פקודת הסמים, כי אם להוראת סעיף 37 א'(א) של אותה פקודה, דהיינו: משהורשע אדם בעבירה לפי פקודת הסמים או נקבע שעבר עבירה לפי פקודה זו, גם אם לא הורשע, רשאי ביהמ"ש לפסול את הנאשם מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על חמש שנים, אם כי רשאי ביהמ"ש לפסול אותו לתקופה ארוכה יותר אם סבור ביהמ"ש שהדבר דרוש כדי להגן על הציבור.

ט.         האבחנה בין הוראת סעיף 37 א' (א) לפקודת הסמים לבין סעיף 37 א' (א1) של אותה פקודה-ברורה. מקום בו חלה הוראת סעיף 37 א' (א1) של פקודת הסמים, הפסילה  ככלל תהא שנתיים, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות אותן על ביהמ"ש לפרט בפסק הדין, ואזי רשאי ביהמ"ש להימנע מפסילה או לפסול לתקופה קצרה יותר.

לעומת זאת במקרה שחלה הוראת סעיף 37 א' (א) של פקודת הסמים, תקופת פסילת רשיון הנהיגה איננה מנדטורית.

י.          בדיון מיום 21.4.05 עמד הסניגור על כך שבימ"ש קמא קבע בגזר דינו כי לפי התרשמותו, אין המערער משתמש בסמים ולכן, לדעת הסניגור, לא היה מקום לשלול את רשיון הנהיגה של המערער. לדעת הסניגור, משקיימת הוראת סעיף 37 א'(א1) של פקודת הסמים, שהיא בגדר הוראה מיוחדת, יש לנהוג על פיה, ומשאין תחולה לסעיף זה, אין מקום להורות על פסילת רשיון הנהיגה.

            הסניגור הוסיף שהמערער אינו משתמש היום בסמים, הוא גם התקבל לעבודה כטכנאי שירות, עוסק בשעות נהיגה רבות ברחבי הארץ (הוגש אישור המעביד), ולכן אין זה ראוי להורות על פסילת רשיון הנהיגה, ולחלופין מציע הסניגור שביהמ"ש יורה על סיוג הפסילה, כך שזו לא תחול על הרכב בו משתמש המערער לצרכי עבודתו.