ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
|
1621-04
03/01/2006
|
בפני השופט:
1. ח. פיזם - ס. נשיא [אב"ד]
2. ש. שטמר
3. ב. בר-זיו
|
| - נגד - |
התובע:
1. סיגל שוורצמן ת.ז. 023929607
2. זיו שוורצמן ת.ז. 059078634
עו"ד שטנגר חיים
|
הנתבע:
1. כרמל סלע ראש המועצה האיזורית חוף הכרמל
2. המועצה האזורית חוף הכרמל
עו"ד גיא אטיאס
|
| פסק-דין |
השופטת ש. שטמר:
פסק דינו של בית-משפט קמא
1. לפנינו ערעור על החלטה מיום 21/9/04 של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מוחמד מסארווה) בב"ש 4237/04.
בהחלטה זו דן בית המשפט קמא בערר של המבקשים, אשר הוגש על פי סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים) התשמ"ז-1987 (להלן - "החוק למגרשים ריקים").
המשיב 1, כרמל סלע, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל (להלן - "ראש המועצה") הוציא, בשמה של המשיבה 2, המועצה האזורית חוף הכרמל (להלן - "המועצה האזורית") צו לפי סעיף 5 לחוק למגרשים ריקים, ובו הורה על שימוש זמני לחניה במגרש המורכב מחלקות 23 ו-24 בגוש 11345 והנמצא בתחום הישוב בת שלמה (להלן - "המגרש").
המערערים לפנינו היו העוררים בבית משפט קמא. מנימוקים שונים, אותם פירטו בעררם לפני בית משפט קמא, לא הסכימו המערערים שהמגרש ישמש לחניה במושבה, על אף שאין הם בעליו של המגרש ואף לא שכנים לו. בעררם (המשתרע באריכות יתרה, על לא פחות מ-39 עמודים), טענו המערערים, בין היתר, כי הצו הוצא בחוסר סמכות, כיוון שעל פי סעיף 1 לחוק למגרשים ריקים, מי שמוסמך להוציא צו מעין זה הוא "עיריה או מועצה מקומית", וראש מועצה אזורית לא בא בגדר "עיריה" או "מועצה מקומית". זו היתה הסוגיה לה נדרש בית משפט קמא.
2. בית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 12/8/04 (עמ' 5 לפ'), כי "ברור שהמחלוקת אליה יתיחסו הצדדים (בסיכומיהם - ש.ש) היא סמכותו של המשיב מס 1 בשם המשיבה 2, לתת
את הצו שנתן אודות המגרש נשוא הערר". עקבי להחלטה זו, בחן שופט קמא בהחלטתו נשוא הערעור לפנינו, אך ורק שאלה משפטית זו. קביעתו המנומקת של בית משפט קמא היתה, וכאן אביאנה בתמציתיות, כי מועצה מקומית כלולה במונח "מועצה אזורית". בין יתר נימוקיו היה הנימוק, כי "הגשמת תכלית החקיקה מחייבת שלא להבחין, לעניין הוראות החוק, בין מועצה מקומית למועצה אזורית" (עמ' 10 לפסק הדין, בסעיף 7). המערערים (ושם העוררים) חוייבו בהוצאות לטובת המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח + מע"מ.
הערעור
3. בערעור לפנינו, טענו המערערים כי בית משפט קמא היה צריך להזדקק גם ליתר השאלות שהצדדים טענו בערר לפניו: כך, בין היתר, היה עליו להכריע בטענתם כי המגרש נמצא בשטח המיועד למטרה חקלאית ולא במגרש ריק. לטענת המערערים, גם המשיבים התייחסו בסיכומיהם לפני בית-משפט קמא לכל טיעוניהם של המערערים בסיכומיהם. מכאן שהם מושתקים מלטעון, גם על פי הכלל של "שינוי חזית", כי היה על בית משפט קמא לדון אך ורק בשאלת הסמכות של ראש המועצה. עוד טענו המערערים, כי מאחר שהמשיבים לא התייחסו בסיכומיהם לפני בית-משפט קמא למספר טענות שלהם, כמו הטענה כי המגרש הוא מקרקעין שיוחדו למטרה חקלאית על פי תכנית בת תוקף, הרי יש לראות טענה זו כמו יתר הטענות אליהן לא התייחסו המשיבים בסיכומיהם, כבלתי מוכחשת. כן סוברים המערערים, כי בית משפט זה, על אף שהוא ערכאת ערעור, רשאי וחייב לדון ביתר טענותיהם של הצדדים, שלא נדונו בבית משפט קמא.
המערערים לא חסכו ביקורתם גם על קביעתו של בית-משפט קמא לעניין סמכותה של המועצה להוציא את הצו.
נימוק אחרון שהעלו המערערים היה שבית-משפט קמא לא היה מוסמך לחייבם בהוצאות שכן על פי החוק למגרשים ריקים סמכותו של בית המשפט לחייב בהוצאות היא אך ורק לטובתו של בעל מגרש, אשר נגרמו לו נזקים עקב הוצאת צו המייחד את מקרקעיו לשמש כמגרש חניה.
בפתח הטיעונים לפנינו, עלתה שאלה אם ההליך שננקט לפנינו, בהגשת ערעור פלילי, הוא ההליך הנכון. אפתח דיוני בשאלה זו.
כלום קמה למערערים זכות להגיש ערעור
4. סעיף 9 לחוק למגרשים ריקים קובע כדלקמן:
"מי שרואה עצמו נפגע על ידי צו לשימוש ארעי רשאי, תוך שלושים ימים מיום קבלתו, לערור עליו לפני בית המשפט לעניינים מקומיים, ובאיזור בו אין בית משפט כזה מכהן, לפני בית משפט השלום, ובית המשפט רשאי לבטל את הצו או לאשר את הצו, בשינויים או בלי שינויים, הכל כפי שיקבע, ורשאי הוא לחייב את הרשות בהוצאות שגרמה לבעל המגרש, לרבות שיפוי על נזקים שהיו לו".
עוד הוסיף החוק למגרשים ריקים וקבע בסעיף 15(ב) שבו, כדלקמן:
"בתוספת השלישית לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984 בסופה יבוא: "24. חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים) התשמ"ז-1987".
5. סמכותו של בית המשפט לענינים מקומיים נקבעה בסעיף סעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - "חוק בתי המשפט"):