בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה - חדרה (כב' השופטת נ. פלד) בת. פל' 52/04, מיום 07.07.04.
המשיב הורשע ע"פ הודאתו בעבירות בניגוד
לסעיפים 67 ו-10א' לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970, קרי נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וביטוח חובה בתוקף.
בימ"ש קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים:
"1. הארכת 6 חודשים מאסר על תנאי מתיק 12519/01 של בית משפט לתעבורה בתל-אביב יפו מיום 21/5/2001, בשנתיים נוספות.
2. פסילת רישיון הנהיגה למשך 3 חודשים, ובחופף הנני מפעילה 3 חודשי פסילה שהוטלו על תנאי בתיק האמור לעיל.
עונש הפסילה יחשב מיום 18/06/2004.
3. 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.
4. 2,000 ש"ח קנס שישולמו בתוך 10 חודשים, שאם לא כן, יאסר הנאשם למשך חודש".
הערעור שבפניי מופנה כנגד קולת העונש.
ב"כ המערערת טען כי המשיב הורשע על פי הודאתו בנהיגה בזמן פסילה, ללא רשיון נהיגה וביטוח חובה תקפים, הפנה לפסילה בת השנה אשר הוטלה עליו בתיק
12519/01 ( שלום תעבורה - ת"א), בו הורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון ובטוח תקיפים, ונגזרו עליו שנת פסילה, 6 חודשי מאסר על תנאי ופסילה מותנית בת 3 חודשים.
על פי הנטען בנימוקי הערעור, העונשים הנ"ל לא הרתיעו את המשיב מלשוב ולבצע את העבירות בתיק נשוא הערעור.
יוצא איפוא, כי לטענת המערערת המשיב הינו עבריין החוזר ומבצע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, מגלה זלזול בפסקי הדין שניתנו בעניינו, ובנהיגתו ללא רשיון ובטוח תקפים יש כדי לפגוע בשלום הציבור, וכי הענישה המקובלת לגבי עבריינים מסוגו של המשיב, הינה, מאסר בפועל מאחרי סורג ובריח, כאשר בעניינו, לא נתקיימו נסיבות אישיות אשר יהא בהן כדי להצדיק הקלה
"כה מופלגת בעונש שהושת עליו".
על כן, נתבקשתי לקבל את הערעור ולהתערב בגזר דינה של כב' השופטת קמא באופן שיושת על המשיב עונש של מאסר בפועל, הפעלת עונש המאסר המותנה במצטבר לעונש המאסר בפועל שיוטל עליו וכן פסילה ארוכה ומשמעותית.
ב"כ המשיב בטיעוניה לא חלקה על חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, אולם, ביקשה לדחות את הערעור ולא להתערב בגזר דינה של כב' השופטת קמא.
ב"כ המשיב טענה באריכות רבה והניחה בפניי את גירסתו של המשיב.
לגירסת המשיב הינו נהג שכיר אשר צבר לחובתו
"מספר" עבירות של ברירת קנס, קנסות אשר לא שולמו בטענה כי מעסיקו היה אמור לשלמם. בשל אי תשלום הקנסות נשפט על כל אחת מהעבירות בהעדרו, לגירסתו מבלי שידע על כך כמו גם לא ידע על פסילה שהוטלה עליו באחד התיקים עליהם נשפט.
לטענת ב"כ המשיב, זה האחרון, לא ידע על פסילתו בפועל, כמצויין לעיל, עת נתפס נוהג ואשר בגין כך, הוגש נגדו כתב האישום
בתיק 12519/01 (
בימ"ש שלום לתעבורה - ת"א).
ביום
21.05.02, נגזר דינו של המשיב בתיק 1251/01 והוטלה עליו פסילה בפועל לתקופה של שנה. לדברי באת כוחו
"בגוף גזר הדין לא נרשם כי יש להפקיד הרשיון שהופקד קודם לכן. גם עו"ד שייצג את המשיב לא יידע אותו כי יש להפקיד את הרשיון" (עמ' 3 שר' 10-11 לפר').
יצויין כי מועד תחילת הפסילה נקבע ליום
02.06.02, והמשיב טען כי בדיעבד ממילא לא היה מה להפקיד שכן בסמוך למתן גזר הדין, רשיונו הופקד בתיק ת'
28453/01 באותו בית משפט (שלום לתעבורה - ת"א).
