פסק-דין בתיק עפ 1482/04

כב' השופטת גבריאלה (דה - ליאו) לוי:

בפנינו שני ערעורים, האחד על הכרעת הדין שהוגש על ידי המערערת בעצמה, והשני על גזר הדין שהוגש על ידי המערערת באמצעות סניגור ממונה מהסנגוריה הציבורית.

המערערת הורשעה לאחר שמיעת הוכחות בעבירות של איומים והטרדת עד ותקיפה סתם.

הכרעת הדין ניתנה ביום 28/10/04 וגזר הדין ניתן ביום 31.10.04.

על המערערת נגזר מאסר בפועל של שנה במצטבר לעונש אותו היא מרצה מאסר על תנאי של 8 חודשים למשך שלוש שנים, פיצוי למתלוננת בסך 2,500 ש"ח, וקנס בסך 3,000 ש"ח.

ראשית לעניין הערעור על הכרעת הדין:

המערערת בערעורה טוענת כי לא היה מקום ליתן אמון במתלוננת וכי בעדותה נתגלו סתירות רבות [אין פירוט בהודעת הערעור מה הן אותן סתירות], כי לא היה חיזוק לעדות המתלוננת וכי שוטר שהעיד מטעמה של המערערת סתר את עדות המתלוננת. כמו כן טוענת כי בסופו של יום לא הוכיחה התביעה מעל לכל ספק סביר את אשמתה.

מן הראוי לציין כי בכתב האישום שהוגש כנגד המערערת יוחס לה כי בזמן דיון באולם בית המשפט איימה המערערת בפגיעה שלא כדין במתלוננת באומרה כי תהרוג את הילדים והנכדים שלה; ובהמשך לכך אף תקפה אותה בכך שירקה עליה.

עקב כך הואשמה באיומים, הטרדת עד ותקיפה סתם.

לאחר מכן הוספה עבירה של הפרת הוראה חוקית, בכך שיצאה מביתה עת היה עליה לשהות במעצר בית, ובעבירה זו הודתה.

בית משפט קמא סמך הכרעת דינו על עדותה של המתלוננת שהיתה אמינה ומהימנה בעיניו. על אף שלא זומנו על ידי התביעה עדים שהיו יכולים לתמוך בגרסת המתלוננת, כמו שוטרי הליווי שנכחו במקום והקלדנית, מצא בית משפט, ובדין, חיזוק לעדותה של המתלוננת בכך שהמערערת נמנעה מלהעיד בפניה.

ככלל רשאי בית המשפט להרשיע אדם בפלילים גם על סמך עדותו של עד יחיד, ובלבד שבית המשפט היה ער לכך שמדובר בעדות עד יחיד וישקלנה  בזהירות.

מקום שנמצא חיזוק לאותה עדות יחידה, אף אין צורך "באזהרה העצמית" של בית המשפט שנקבעה בפסיקה על מנת להבטיח שבית המשפט אכן שקל בקפידה העדות היחידה שבאה לפניו.

בענייננו בחן בית המשפט את העדות ומצאה מהימנה, ואת החיזוק מצא בכך שהמערערת סירבה להעיד, על אף שניתנו  לה שלוש הזדמנויות לכך, ועל אף שבית המשפט הסביר לה כי הדבר עשוי לשמש חיזוק לראיות התביעה [ראה עמ' 23 לפסק הדין].

משלא נמצא כל פסול בנימוקי המהימנות של בית משפט קמא ומשהמערערת בחרה שלא להעיד, וכשהכרעת הדין מבוססת עיקר על קביעת מהימנות שערכאת הערעור לא תתערב בה, אין למצוא כל פסול בהכרעת הדין.

לפיכך, דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

מכאן, לערעור על גזר הדין:

הסניגור טוען כי בית משפט קמא החמיר עם המערערת שלא כדין.

לטענתו לא מדובר בעבירות מהחמורות בספר החוקים, ומדגיש כי המתלוננת לא נפגעה ולא נגרם לה כל נזק.