ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1447-05
13/12/2005
|
בפני השופט:
1. יצחק כהן - אב"ד
2. האשם ח'טיב
3. אסתר הלמן
|
| - נגד - |
התובע:
1. האני אזברגה ת.ז. 0360006070
2. שאקר ג'אבר ת.ז. 036296044
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
| פסק-דין |
המערערים הורשעו, על פי הודאתם, בעבירות של עסקה בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע.
מערער מס' 1 הורשע בנוסף, גם בעבירה של נהיגה ללא רשיון ונהיגה ללא ביטוח תקף.
המערערים קשרו קשר עם אדם אחר להעביר 16 ק"ג סם מסוג חשיש מאיזור הצפון. לשם כך, הגיעו, בשתי הזדמנויות, לאיזור הצפון כדי לקבל את הסם. הם נפגשו עם אדם שסיפק להם פרטים על אופן העברת הסם לידיהם, לרבות קוד מוסכם שאותו היה עליהם למסור למוסר הסם והגיעו למקום המפגש, שם קיבלו את הסם מידי המוסר, העמיסו אותו על רכבם ונסעו עמו עד שנעצרו על ידי המשטרה.
בית משפט קמא (כב' ס. הנשיא השופט ג. אזולאי) גזר על המערערים 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח.
על המערער מס' 1 הוטל בנוסף עונש של פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנה.
הערעור מכוון כנגד חומרת העונש.
לטענת המערערים, בית המשפט דלמטא החמיר עמם יתר על המידה, כאשר הטיל עליהם עונש מאסר לתקופה ממושכת.
המערערים הודו עם מעצרם ושיתפו פעולה באופן מלא עם המשטרה. הם אף מסרו את שמו של האדם ששלח אותם לבצע את העבירה.
על פי טיעוני בא כוחם, לא נתן בית המשפט משקל לשיקולים העומדים לזכותם, לרבות עברם ותפקידם בפרשיה.
המערערים טוענים עוד כי עקרון אחידות הענישה מחייב אף הוא הקלה בעונשם, בהתחשב בעונש שנגזר על נאשם אחר באותה פרשיה, אשר נדון במסגרת עסקת טיעון, לעונש קל יותר.
ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, שקל בית המשפט קמא כראוי את השיקולים לכאן ולכאן, והתחשב בשיקולים שהועלו ע"י ב"כ המערערים.
בחנו את הנסיבות, תוך שנתנו דעתנו לעברם של המערערים, להמלצות שרות המבחן ולנסיבותיהם האישיות של המערערים. למרות האמור, ואף שהעונש שהוטל עליהם אינו קל, לא שוכנענו כי בית משפט קמא החמיר עם המערערים יתר על המידה, כל שכן במידה המצדיקה התערבותינו.
המערערים היוו חלק משרשרת הפצת הסם, במובן זה, אף אם כנטען שימשו כבלדרים, פועלם כמעבירי הסם הוא שמאפשר את הפצת הסם, ובמובן זה, יש להם חלק מהותי בהפצתו.
(ראה בעניין זה
ע"פ 813/90 -
מחמוד בן מוחמד עבדל קאדר נ'
מדינת ישראל, תק-על 91(1), 979 וכן ע"פ 1357/91 -
מדינת ישראל נ'
עארף בן יוסף חנג'ר, תק-על 92(4), 74 ,עמ' 75).
אין צורך לומר כי הנזק שהיה נגרם לחברה ולאינטרס הציבורי, לו יצאה לפועל עסקת הסם והוא היה מופץ, הינו רב .
יש לציין כי תסקירי שרות המבחן אינם חיוביים במיוחד, למרות ההמלצות שניתנו בהם.
לגבי מערער מס' 1, התרשם שרות המבחן כי הוא מתקשה להפנים את המשמעויות של מעורבותו בביצוע העבירה, והתקשה להעריך האם מדובר באדם בעל דפוסי התנהגות עברייניים מושרשים, אם לאו.
ביחס למערער מס' 2 התרשם שרות המבחן כי במצבים בהם הרווח הצפוי הוא משמעותי, המערער עלול לפרוץ גבולותיו הפנימיים, שהינם נורמטיבים בבסיסם, ואף את גבולות החוק, להם הוא מודע.
מן האמור עולה כי בהעדר ענישה מרתיעה, קיים חשש להשנות המעשים על ידי המערערים.
