פסק-דין בתיק עפ 1355/05

1.         נגד המערער הוגש כתב אישום, הכולל שני אישומים בגין אירועים שהתרחשו בסניף המוסד לביטוח לאומי בעפולה בימים 11.3.01 ו- 18.10.01. בגין האישום הראשון, הנוגע לאירועים מחודש מרץ, זוכה המערער, כך שעניין זה שוב אינו מצוי על שולחנו של בית המשפט. באישום השני, בו יוחסו למערער עבירות של התנהגות פסולה במקום ציבורי והעלבת עובד ציבור, הורשע הנאשם. הנאשם אינו משלים עם הכרעת דין זו, ומכאן הערעור שבפנינו.

2.         על פי המפורט בכתב האישום, הגיע המערער ביום 18.10.01 בשעה 09:45 או בסמוך לה, לסניף המוסד לביטוח לאומי בעפולה, והתנהג שם באופן פרוע ומגונה בכך שצעק בחוזקה, השתולל וניסה בכח להכנס לחדרו של מנהל הסניף. דבר זה נמנע ממנו על ידי השוטר, מאור אסרף. המערער העליב את השוטר בכך שאמר לו "טינופת השוטר הזה" וזאת כאשר השוטר ממלא תפקידו כדין. בגין עובדות אלה, הוגש נגד המערער כתב אישום, בו מיוחסות לו עבירות של התנהגות פסולה במקום ציבורי - עבירה לפי סעיף  216 (א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977; ועבירה של העלבת עובד ציבור בניגוד לסעיף 288 לחוק העונשין הנ"ל.

3.         בית המשפט קמא קבע בהכרעת דינו כי הינו מאמין לעדויות עדי התביעה, השוטר מאיר אסרף, וכן העדה שרה תחאוכו - מזכירת הסניף, כי אכן הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו. בהתאם, החליט להרשיעו בעבירות אלה. בית המשפט קמא לא נתן אמון בעדותו של הנאשם, לפיה הכחיש הנאשם את המעשים המיוחסים לו. בית המשפט קבע כי אכן הנאשם השתולל, תוך כדי שהוא מנסה להכנס בכח למשרד מנהל הסניף ופורץ בצעקות חזקות על השוטר. לאחר שהמערער התרצה וירד עם השוטר לפתח הסניף, והגיעו שוטרים נוספים, צעק המערער לעבר השוטר "יא טינופת, אתה אפס, אתה שוטר טינופת" ודברים דומים.

4.         כאמור, אין המערער משלים עם קביעותיו של בית המשפט קמא. המערער מפנה בהודעת הערעור, לציטוטים שונים מעדותו של השוטר אשרף, וכן הודעתו של העד, ומשווה אותם עם עדותו שלו ומסמכים נוספים שהציג, כגון מכתב תלונתו כנגד השוטר (נ/4), ומבקשנו לקבוע כי עדותו של השוטר לוקה בסתירות מהותיות. לטענת המערער שינה השוטר את עדותו "כזיקית המחליפה צבעיה". עיינו בדברי העדות, אליהם מפנה המערער את תשומת הלב. לא מצאנו בדברים אלה כל סתירה. כבית המשפט קמא, אף אנו סבורים כי עדותו של השוטר הינה אחידה, מוצקה וקוהורנטית. דברי עדותו של השוטר אכן נתמכים בצורה ברורה בדברי עדותה של מזכירת הסניף שרה תחאוכו, אשר העידה, בעמ' 35 לפרוטוקול, כי הנאשם ביקש להכנס למזכירות, אך השוטר ביקש ממנו להמתין. או אז, התפרץ הנאשם ופתח בצעקות חזקות על השוטר, תוך כדי שהוא דורש ממנו לזוז ולאפשר לו להכנס. אף ביחס לכינוי "טינופת", שכינה המערער את השוטר, קיימת ראיה נוספת מפיו של המערער עצמו בהודעתו במשטרה ת/6. בהודעה זו טען הנאשם, אף כי הכחיש את אמירת הדברים לשוטר, כי הוא אומר כעת שהשוטר הוא "טינופת". אף בהמשך ההודעה כינה הנאשם את השוטר "טינופת". בצדק ראתה השופטת הנכבדה קמא בדברים אלה כעדות להלך נפשו של המערער באותו יום.

5.         כאמור, הכרעת הדין מתבססת על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא. בית המשפט קמא הוא אשר שמע את העדים והתרשם מעדויותיהם באורח בלתי אמצעי. הלכה פסוקה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, או בממצאי אמון שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. רק במקרים נדירים, בהם ברור מעבר לכל ספק, כי אכן נפלה שגגה בבית המשפט קמא - שגגה העולה מניה וביה על פני הדברים - תטה ערכאת הערעור להתערב בקביעות אלה, ואף זאת במשורה. (ראה למשל ע"פ 9352/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 632).

6.         לנוכח כל האמור, לא מצאנו כל מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט הנכבד קמא. בהתאם, אנו מאשרים את הכרעת הדין.

הערעור נדחה.

ניתן היום י"ט בטבת, תשס"ו (19 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.

לבנה