פסק-דין בתיק עפ 1332/04

כב' השופט אברהם אברהם:

האישום

1.         המערער בע"פ 1306/04 (הוא המשיב בע"פ 1332/04, ולהלן - המערער) הועמד לדין בבית משפט קמא בגין מעשה התפרצות, מעשה מגונה והיזק בזדון. כתב האישום כלל מעשים שנעשו בשתי מתלוננות. אלא שהמתלוננת האחת לא אותרה, ולכן חזרה בה המאשימה מן האישום, ככל שהתייחס למתלוננת זו (את המאשימה, והרי היא המשיבה בע"פ 1306/04, והמערערת בע"פ 1332/04, נכנה להלן - המשיבה). על כן לא נותרו מכתב האישום אלא מעשים שנעשו כלפי המתלוננת השניה (להלן נכנה אותה - המתלוננת), וזו תמציתם:

            המערער והמתלוננת התגוררו בעת הרלוונטית בקיבוץ עין דור. ביום 11.5.2002 בשעה 04:30 לפנות בוקר יצאה המתלוננת מן הדיסקוטק שבקיבוץ ושמה פעמיה לחדר המגורים שלה. המערער, שהיה בגילופין, עקב אחריה, ובהמשך פנה אליה וביקש לישון בחדרה. היא סרבה וביקשתהו כי ילך לישון בחדרו. הוא עמד על שלו. לכן נכנסה המתלוננת לחדרה ונעלה את הדלת ואת החלון. המערער לא אמר נואש, קרע את רשתות החלון והדלת, שבר את התריסים בדלת הכניסה, הכניס את ידו פנימה וסובב את המפתח, פתח את הדלת ונכנס פנימה; אחר כך תפס את המתלוננת, זרק אותה על המיטה, נשכב עליה ונישק אותה בצווארה תוך שהוא מנסה לפתוח את חולצתה ולהפשיטה. היא הצליחה להודפו מעליה, וחמקה ממנו.

            משום כל המעשים הללו הואשם המערער בהסגת גבול כדי לעבור עבירה(ס' 447(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן - החוק), התפרצות למקום מגורים או תפילה בכוונה לבצע גניבה או פשע (ס' 406(ב) לחוק), מעשה מגונה(ס' 348(ג)+(ג1) לחוק), והיזק בזדון (ס' 452 לחוק).

פסק הדין קמא

2.         המערער כפר בכל שייחס לו כתב האישום. על כן נשמעו בפני בית המשפט קמא ראיות, ובסופן מצא השופט את עדותה של המתלוננת אמינה (כמו גם את עדויותיהן של שתיים משכנותיה שהעידו לתביעה), ודחה כחסרת מהימנות את עדותו של המערער. סופו של יום הרשיע השופט קמא את המערער בעבירות של התפרצות למקום מגורים, ומעשה מגונה. לעבירה של הסגת גבול לא באה התיחסות בהכרעת הדין קמא, וביחס לעבירה של היזק בזדון קבע השופט קמא, כי זו נבלעת בעבירת ההתפרצות.

3.         לאחר הרשעתו גזר בית המשפט קמא על המערער שנת מאסר על תנאי לשלוש שנים (והתנאי - הרשעה בעבירות בהן הורשע, עבירות על המוסר או עבירות מין), וחייב אותו לחתום על התחייבות בסך 3,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע - תוך שנתיים.

ערעור המערער

4.         המערער משיג בפנינו על הרשעתו בדין, ולחילופין על חומרת עונשו. אשר להכרעת הדין הוא טוען, כי לא היה מיוצג בהתדיינות קמא, ועורכי הדין שנתמנו מטעם הסניגוריה לייצגו 'דיברו בקושי' רוסית, לא הבינו אותו ולעגו לו. פועל יוצא מכך - נפגעה הגנתו, כך המערער.

            ועוד טוען המערער, כי לאחר שסיימו עדות התביעה להעיד ביקש המערער לחזור ולזמנן לעדות (לאחר שהוחלף היצוג), הואיל ובעת שהעידו לא היה מיוצג ולכן הללו לא נחקרו כדבעי, אלא שבקשתו נדחתה, דחיה שלא נומקה כלל. על מנת לסבר את אוזנינו בדבר החקירה הנגדית שלא מוצתה מפנה המערער את תשומת ליבנו לסתירות שהוא רואה בעדויותיהן של עדות התביעה.

            אשר לעונש לא באה מפי המערער כל טענה, לבד מאמירה, כי הערעור מופנה גם לעונש.

ערעור המשיבה

5.         המשיבה מבקשת להותיר את הרשעת המערער על כנה, ומצידה היא מוסיפה ערעור, המופנה לקלות שנהג השופט קמא בגוזרו את דינו של המערער. לטעמה - העבירות בהן הורשע המערער מצדיקות החמרה יתרה עמו.

דיון: הכרעת הדין

6.         עיקר טענתו של המערער נסבה על הנאותות של ייצוגו בידי עורך דין בערכאה קמא, וכפי שהוא מעמיד את הדברים - על כך ששמיעת הראיות נעשתה בלא שהיה מיוצג בידי עורך דין. אלא שהעמדה זו של הדברים אינה מדויקת כלל ועיקר. מעיון בתיק בית המשפט למדנו את השתלשלות העניינים הבאה:

בישיבת יום 3.6.2002 הוקרא כתב האישום, כשהמערער מיוצג בידי עורכת דין יונס מן הסניגוריה הציבורית. הדיון נדחה ליום 23.6.2002, על מנת שתישמע תשובת המערער לאישום.

בישיבת יום 23.6.2002 היה המערער מיוצג בידי עורך דין גלעד מן הסניגוריה הציבורית, הוא כפר באישום, ושמיעת ההוכחות נקבעה ליום 1.9.2002.

בישיבת יום 1.9.2002 התיצב המערער עם סניגורו, עו"ד גלעד, וזה האחרון הודיע, כי מרשו שכר שירותים של עורך דין פרטי, עו"ד אלישע, והיצוג אמנם הוחלף, לפי אישורו של בית המשפט קמא. לבקשת הסניגור נדחתה שמיעת הראיות.