1. בית משפט קמא הרשיע את המשיב על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות שלהלן:
3 עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "
חוק העונשין"), עבירה אחת של כניסה למקום מגורים בכוונה לגנוב, לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, 2 עבירות של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, עבירה של היזק בזדון לרכוש, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, 2 עבירות של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין וכן עבירה של החזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין.
בגין הרשעתו בעבירות הנ"ל, גזר בית משפט השלום הנכבד על המערער 6 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות, 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 6,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו.
2. המערערת סבורה, כי בית המשפט קמא טעה בכך, שהטיל על המשיב עונש שסוטה לקולא ממדיניות הענישה הראויה בעבירות כגון דא; לטענתה, עונש זה אינו הולם את חומרת מעשיו של המשיב, את הנזק שגרם, את העובדה כי ביצע את העבירות באופן שיטתי ולאורך זמן ואת האינטרס הציבורי הכבד ללחום בעבירות הרכוש.
המערערת מוסיפה וטוענת, כי אין המדובר במעידה חד פעמית, אלא בסדרה של התפרצויות. כמו כן, המשיב הורשע בעבר בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בגינה נדון לעונש של צו של"צ, אך התקשה לעמוד בדרישות הצו.
3. ב"כ המשיב סבור, שבית משפט קמא איזן נכונה בין שיקולי הענישה השונים, כאשר מחד יש להרתיע את המשיב אך מאידך ליתן לו פתח לשיקום; מדובר בגזר דין מנומק כדבעי וראוי ובשל כך יש לדחות את הערעור. ב"כ המשיב עמד בטיעוניו בפנינו על השיקולים שעמדו לזכות המשיב, לרבות הודאתו, חרטתו, עברו הנקי והמלצת התסקיר. ב"כ המשיב הגיש לעיוננו רשימה של גזרי דין שניתנו בבתי משפט שונים וניסה לשכנע, כי גזר דינו של בית משפט קמא מצוי "במקום טוב באמצע" בקשת הענישה האפשרית.
4. לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובפסקי הדין הרבים שהוגשו לעיוננו על ידי ב"כ הצדדים, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, באנו לכלל מסקנה, כי ערעור המדינה בדין יסודו.
5. המשיב חטא בעבירות קשות ונפוצות. המדובר בסדרת התפרצויות שבוצעו על ידי המשיב במחצית הראשונה של שנת 2007.
בתאריך
31/1/07 התפרץ המשיב לבית שכנו, רועי לוגסי, בעפולה עלית, בכך שנכנס דרך הגינה האחורית, הרים את דלת התריס של המרפסת ונכנס דרכו לחדר אמבטיה ומשם לתוך הבית; מאחר ולא מצא רכוש בעל ערך, עזב את הבית.
בתאריך
3/5/07 נכנס המשיב לביתה של ילנה טימופייב בעפולה עלית דרך אחד החלונות וגנב תכשיטים בשווי של 700 ש"ח וכסף מזומן בסכום של 4,400 ש"ח.
בתאריך
6/5/07 התפרץ המשיב לביתה של טובה קוכנר בעפולה עלית, בכך ששבר שלבי פלסטיק של שער הכניסה לבית ולאחר מכן עיקם את משקוף החלון, פתח את החלון בכוח ונכנס דרכו לתוך הבית. המשיב עזב את המקום לאחר שחשד כי מישהו נמצא בחצר הבית.
בתאריך
10/6/07 החזיק המשיב ברשותו רכוש החשוד כגנוב השייך למזל מועלם מעפולה עלית.
בתאריך
14/6/07 נכנס המשיב לביתה של ורה מלינוב בעפולה עלית, בכך שטיפס דרך חלון המטבח שהיה פתוח ומשם נכנס לחדר השינה. המשיב גנב שעון ותכשיטים רבים יקרי ערך וכן שטר כסף. לאחר שעזב את הבית, נתפס המשיב על ידי המשטרה כשברשותו הרכוש הגנוב וכן מברג המשמש לפריצה.
עבירות הרכוש הפכו לנגע שכמעט ואין ניסיון להתמודד בו בשל ריבוין. עבירות אלה יש בהן נזק כלכלי רב וגם פגיעה קשה בפרטיות ובתחושת הביטחון של כל אחד מיחידי הציבור לצד הנזק שנגרם לו.
6. המשיב ביצע את העבירות באופן שיטתי ומכוער תוך חדירה לפרטיות המתלוננים, גזילת רכושם וערעור בטחונם האישי; במשך כחצי שנה פרץ לבתיהם של שכניו בעפולה עלית. המשיב סיגל לעצמו שיטה ונהג לפרוץ בזמן שבעלי הבתים היו בעבודה.
אין ספק, כי הענישה שצריכה להתלוות לעבירות כאלו היא ענישה מחמירה ומרתיעה ובעלת מסר ממשי לציבור.
7. בית משפט קמא עמד בגזר דינו על שיקולי הענישה הרלוונטיים בהדגישו את הנקודות שלהלן:
א. בית משפט קמא מצא, כי
"ראוי שיוטל עליו (על המשיב) עונש מרתיע אשר ישקף הסלידה ממעשיו ומהעובדה, כי מצא פתרון קל ונוח לפתרון בעיותיו הכלכליות על גבה של החברה, כאשר אין המדובר באירוע חד פעמי, אלא ברצף שיטתי של עבירות התפרצות, לאור יום, בקרבת מקום מגוריו, אשר נבלמו רק כאשר נתפס על חם בידי המשטרה".
ב. בית משפט קמא סבר, כי "
ההגנה על האינטרס הציבורי במקרה זה מצדיקה הטלת עונש מרתיע על הנאשם (המשיב כאן) וזאת על אף נסיבות חייו ואיני יכול, בנסיבות תיק זה, לקבל המלצתו של שירות המבחן, שלא להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל".