ע"פ, ת"ד
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1267-07,350-07
17/12/2007
|
בפני השופט:
זיאד הווארי
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
בן עובד בנימין
|
פסק-דין |
1. המשיב הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת בתיק ת.ד. 20350/07 בעבירות הבאות:
א) נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62 (2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").
ב) התנהגות הגורמת נזק - עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), וסעיף 68 לפקודת התעבורה.
ג) אי ציות לתמרור ב- 36 - עבירה לפי תקנה 22 (א)+64(ג) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
ד) סיכון חיי אדם- עבירה לפי תקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה.
2. בית משפט קמא הרשיע את המשיב על פי הודאתו, והטיל עליו קנס בסך - 1,000 ש"ח, וכן 4 חודשים של פסילה על תנאי למשך שנתיים.
3. על פי הנטען בכתב האישום בו הורשע המשיב, ביום 16/01/07 נהג המשיב בצומת מושב מסילות (להלן: "הצומת"), ברכב פרטי תוצרת קאיה, התקרב לצומת מכיוון מושב שלוחות לכיוון מושב מסילות ובצומת פנה שמאלה. במועד ובמקום המפורטים לעיל, התקרב לצומת מכיוון עפולה רכב מסחרי תוצרת איסוזו. המשיב נהג ברכבו בקלות ראש וברשלנות ונכנס לצומת מבלי לציית לתמרור ב-36 שהוצב בכיוון נסיעתו (לא נתן זכות קדימה לרכב השני). כתוצאה מהתנהגותו של המשיב, התנגשו שני כלי הרכב בצומת ונגרמו להם נזקים שונים (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע הנהג של הרכב המסחרי בגופו ונזקק להמשך מעקב וטיפול רפואיים.
4. ב"כ המערערת מלין על קולת העונש שהוטל על המשיב. לדידו, העונש מופרז לקולא, אינו משקף את חומרת המקרה ואת נסיבותיו ואין בו כל הרתעה לא למשיב עצמו ולא לנהגים אחרים. לטענתו, מדובר בעבירה חמורה שנגרמות בגינה תאונות דרכים ולפעמים אף תאונות קטלניות. ב"כ המערערת ציין כי, המשיב ביצע עבירות המנויות בחלקן, בתוספת השנייה של פקודת התעבורה, בגינן קבע המחוקק עונש מינימום של שלושה חודשי פסילה בפועל, לכן ביקש ב"כ המערערת להטיל על המשיב עונש של פסילה בפועל לתקופה ממושכת שלא תיפול מתקופת המינימום הקבועה בחוק, שכן לשיטתו במקרה דנן לא היתה כל הצדקה לסטות מתקופת הפסילה המינימלית.
מנגד, ביקש המשיב לדחות את הערעור. הפנה לטיעוניו בפני ביהמ"ש קמא, עוד הפנה לעברו התעבורתי, ציין כי זו עבירה ראשונה כאשר הוא נוהג מזה 26 שנים. לטענתו רשיון הנהיגה נחוץ לו לצורך פרנסתו. הוסיף וטען כי גזר הדין של ביהמ"ש קמא מאוזן וראוי.
5. אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למשיב, אשר בהתעלמו מתמרור המורה על מתן זכות קדימה תוך נהיגה בקלות ראש, גרם לתאונה שיכולה הייתה להסתיים באופן טרגי ביותר.
כאמור, המשיב הורשע בין היתר בעבירות של אי ציות לתמרור ב- 36 בניגוד לתקנה 22(א)+64(ג) לתקנות התעבורה וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה. עבירות אלו נמנות עם העבירות המפורטות בתוספת השניה של פקודת התעבורה.
סעיף 38 לפקודת התעבורה מורה;
"הורשע אדם -
(1) ...
(2) על עבירה מן המפורטות בתוספת השניה, שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש;
(3) ...
דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חדשים. אולם רשאי בית המשפט,
בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".
6. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות של המקרה שבפנינו אני סבור כי יש להטיל על המשיב עונש של פסילה בפועל. עם זאת אני סבור כי ישנם נימוקים מיוחדים שמצדיקים כי עונש זה יהיה לתקופה הפחותה מתקופת המינימום. בין יתר השיקולים אציין את העובדה כי למשיב רשיון נהיגה מאז שנת 1981 ולו רק שלוש הרשעות, הרשעה משנת 1986 בעבירה של אי ציות לרמזור, הרשעה משנת 1996 בעבירה של אי ציות לתמרור ב- 37, וכן הרשעה משנת 1999 בעבירה של מהירות בדרך שאינה עירונית. לכן עברו של המשיב לא מכביד כלל, בפרט כאשר הוא נוהג מזה 26 שנים ולו רק שלוש עבירות כשהאחרונה היא משנת 1999. אוסיף עוד, כי תוצאות התאונה היו, למרבה המזל, קלות.
מצד שני שקלתי את החומרה הרבה שבעבירה שביצע המשיב ולתוצאות הקשות שיכולה לגרום.