המערער הועמד לדין, יחד עם שותפו, על פי כתב אישום אשר כלל שני אישומים, בכל אחד מהם יוחסו לו עבירות של גניבת רכב, גניבה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, קשירת קשר לפשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע.
מדובר בשתי פרשיות דומות למדי, שבהן גנבו המערער ושותפו, מכליות המיועדות להובלת דגים וציוד נלווה, משטחי המדגה של הקיבוצים ניר דוד ומעוז חיים.
שתי הגניבות בוצעו בתוך פרק זמן קצר, במהלך חודש מאי 2007 ובשיטה דומה, כאשר להובלת המיכליות הסתייעו השניים במשאית שהוחזקה ע"י המערער במסגרת עבודתו, ובכישורי הנהיגה של המערער.
המערער ושותפו נתפסו בכף, ע"י חברי הקיבוץ, סמוך לאחר הגניבה מקיבוץ מעוז חיים, לאחר מרדף, כשברשותם המיכלית והציוד הנלווה שנגנב.
המערער הודה במיוחס לו והורשע על פי הודאתו.
בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג-גפר) דן את המערער ל - 18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע, ו - 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת רכוש מסוג עוון. כן, חויב המערער לשלם קנס בסך 5,000 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך 20,000 ש"ח.
הערעור כאן מכוון כנגד חומרת העונש.
לטענת המערער בית המשפט קמא התייחס אמנם בגזר דינו המפורט והמנומק לכל השיקולים לקולא ולחומרא, אך לא נתן משקל הולם לשיקולים העומדים לזכות המערער, להודאתו המיידית ולכך שהמערער לא היה הדמות הדומיננטית בביצוע העבירות. בית המשפט קמא שקל לחומרא את העובדה שהמערער ביצע את העבירות בהיותו תחת מבחן, בעוד שלפי גישת ב"כ המערער היה על בית המשפט קמא לקחת בחשבון דווקא את העובדה שעקב הפרת צו המבחן צפוי המערער ליתן את הדין על ההפרה.
עוד נטען כי העבירות בוצעו כ - 4 חודשים לפני תום תקופת המבחן, (למרות שבחישוב התקופה נכון יותר לומר כי העבירות בוצעו כ - 9 חודשים לפני סיום תקופת המבחן).
ב"כ המערער טוען עוד כי לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהמערער שיקם את עצמו במהלך תקופת המבחן ונגמל מסמים, ניהל אורח חיים נורמטיבי, ובמכלול, ניתן היה להסתפק בענישה של מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור בהדגישה את חומרת העבירות שבוצעו תוך פגיעה בפרנסתם של החקלאים, את הנזק הכלכלי שנגרם למתלוננים מתוך רצונו של המערער ושותפו לעשות רווח קל על חשבונם, ואת העובדה שהמערער ביצע שתי עבירות, בתחכום ותכנון, כשהוא בתקופת מבחן.
בית המשפט קמא, בגזר דין מנומק היטב פרש את כל השיקולים הרלבנטים לגזירת דינו של המערער, ואיזן ביניהם כנדרש, ולא מצאנו כל עילה להתערב בגזר דינו.
המערער ושותפו בחרו להם כיעד לבצע גניבות חקלאיות, שפגיעתן בחקלאים קשה וכואבת, תוך ניצול העובדה שהציוד החקלאי מונח בשטחים פתוחים, כמעט ללא השגחה.
מדובר בתופעה מכוערת שקשה למגרה, והמיסבה נזק כספי גבוה לחקלאים בפרט, ולציבור בכלל.
העבירות בוצעו בשיטתיות, בתכנון מוקדם ובתחכום, כאשר, גם אם נקבל את העמדה שהמערער כאן לא היה הדומיננטי בין המבצעים, הרי לולא המשאית שברשותו, וכשירותו לנהוג בה, לא היו יוצאות אל הפועל.
העבירות בוצעו בתוך פחות משבועיים, בזמן שהמערער, שלו עבר פלילי בתחום הסמים והרכוש, תחת צו מבחן. נתון זה רק מחמיר את נסיבות ביצוע העבירה, ולא כנטען.
בפני בית המשפט קמא עמד תסקיר שרות המבחן, אשר פירט את ההליך הטיפולי שעבר המערער לשם גמילה מסמים במהלך תקופת המבחן, אך יחד עם זאת, התרשם שרות המבחן כי הוא עדיין משמר דפוסי התנהגות עבריינים, ומנגנוני הגנה של הדחקה מזעור ומידור.
בית המשפט קמא התייחס בגזר דינו לכך שהמערער מחד, מציג חזות נורמטיבית משתקמת ומצד שני שולח ידו ברכוש הזולת, נסיבות המטילות בספק את מידת הכנות של טענתו כי השתקם.
להודאת המערער בעבירות ניתן משקל הולם בגזר הדין, בהתחשב בכך שנתפס בשעת ביצוע העבירה.