פסק-דין בתיק עפ 1257/06

בפנינו ערעור על חומרת גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בקריית שמונה (כב' השופטת ב. פיילס) לפיו גזר על המערער 24 חודשי מאסר מהם 9 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירה של גרימת מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה. כ"כ רשיון הנהיגה של המערער נפסל למשך 10 שנים בניכוי פסילה מנהלית של 90 יום.

המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה לאדם ורכוש וסטייה מנתיב נסיעה.

עפ"י עובדות כתב האישום הנאשם נהג ברכב מסחרי בו הסיע ארבעה נוסעים, במהלך הנסיעה סטה הרכב שמאלה ולאחר מכן ימינה, התהפך וחזר לעמוד על גלגליו.

כתוצאה מהתאונה נהרג צעיר בן 20 שישב במושב האחורי, וכן נפגעו הנאשם ונוסעים נוספים.

סניגורו של המערער טוען כי בית משפט קמא החמיר מאוד עם המערער כאשר גזר עליו תשעה חודשי מאסר בפועל.

לטענתו בית משפט קמא לא ייחס משקל מספיק להעדר עברו התעבורתי של המערער ולעובדה שהמנוח שנהרג בתאונה היה בן דודו של המערער וחברו הטוב דבר שכשלעצמו גורם למערער לסבל יום יומי. עוד מוסיף הסניגור כי אף עמדת משפחת המנוח כפי שמצאה ביטוי במסמך שהוגש לבית משפט קמא, היתה כי אין להחמיר עם המערער, וכי גם לעובדה זו לא ניתן משקל מספיק בגזר הדין החמור שהוטל לבסוף.

מדובר באדם צעיר ונורמטיבי ושליחתו למאסר לתקופה כה ארוכה תחטיא את מטרת הענישה ותכליתה.

עוד מבקש הסניגור להתחשב בנסיבות התאונה ומידת הרשלנות שיוחסה למערער, וכן בחלוף הזמן מאז התאונה ועד להגשת כתב האישום ואף עד למתן גזר הדין, כ-4 שנים לאחר התאונה.

הסניגור אף טוען, כי מדיניות ההחמרה שנוקטים בה בתי המשפט בעבירות של גרם מוות ברשלנות החלה בתקופה שלאחר התאונה וע"כ יש להחיל על המערער את המדיניות שהיתה נהוגה עובר לארוע התאונה.

הסניגור המלומד ביקשנו להפנות המערער לשרות המבחן ע"מ שינתן תסקיר בעניינו בטרם ינתן על ידנו פסק הדין, ונדרש על כן לבקשתו זו בראשית דברינו.

עפ"י דבריו של הסניגור מדובר באדם צעיר ונורמטיבי ללא עבר פלילי כלשהו, ולא הובאה בפנינו כל סיבה המצדיקה הפנייתו לשירות המבחן לעריכת תסקיר בשלב הערעור ואנו דוחים ע"כ הבקשה.

ב"כ המשיבה מבקשת לדחות הערעור. גזר הדין משקף את מדיניות הענישה שהותוותה ע"י בית המשפט העליון, זאת אף בתקופה שלפני ארוע התאונה. יש להמשיך במדיניות זו, כדי לנסות ולהקטין את הקטל בדרכים, ובהקשר זה לנסיבותיו האישיות של המערער אין לייחס משקל רב, כמו גם לעובדה שמי שנהרג הינו בן דודו, מאחר ובד"כ הנוסעים ברכב הם קרוביו או מקורביו של הנהג.

בתי המשפט חזרו ושנו כי ע"מ להלחם בתאונות הדרכים יש להחמיר בענישה עם מי שגורם ברשלנותו למותם של אחרים.

השימוש ברכב הינו מעשה יום יומי הנעשה ע"י  חלק גדול מבני האדם, ובהיות הרכב בבחינת " מכשיר מסוכן" העלול לגרום לקטילת חיי אדם יש לנהוג בו, תרתי משמע, בזהירות רבה.

על מי שאינו עושה כן וגורם בהתנהגותו הרשלנית לאובדן החיים של אחר, לשאת בתוצאות מעשיו.

היקף השימוש ברכב מביא לכך שאכן רבים מבין אלו הנוהגים ברשלנות אינם מבין העבריינים ואין לחובתם כל עבר פלילי ואף לא עבר תעבורתי מכביד, לפיכך עצם היותו של אדם נורמטיבי ונעדר עבר אינה כשלעצמה נסיבה לקולא. ניתן לומר כי עבר פלילי, וודאי עבר תעבורתי מכביד, יהוו נסיבות להחמרה יתירה.

כך גם רף רשלנות גבוה יכול להוות נסיבה לחומרה.

בענייננו סטה המערער מנתיב נסיעתו והחל לסטות מצד לצד. המערער איבד את השליטה על הרכב והתהפך.

בית משפט קמא בהכרעת דינו קבע כי " ....הנאשם לא העלה הסבר אחר כדי להצביע על הגורם לאיבוד השליטה ברכב....". (עמ' 12 להכרעת הדין שורה 21).