1. המערער הועמד לדין בביהמ"ש השלום בנצרת בתיק פלילי 4415/04, ולאחר שתוקן כתב האישום, הודה המערער בעבירה של תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 05/05/03 בשעה 13:30 בכפר דבוריה, ביציאה מבית הספר, תקף המערער את המתלונן (תלמיד כיתה ד') בכך שתפס אותו בצווארו, הפיל אותו ארצה ונתן לו חמש בעיטות ברגל ובבטן וסטירות בפנים, וכתוצאה מכך נגרמה לו חבלה של ממש.
3. המערער הודה באישום הנ"ל, וביקש לצרף שלושה תיקים נוספים נשוא תיקים פליליים 1844/05, 2195/05 ות.ד 20405/05.
בכתב האישום בתיק פלילי 1844/05 יוחסה למערער עבירה של תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין. בכתב אישום זה נטען, כי בתאריך 05/05/03 בשעה 21:00, תקף המערער את המתלונן שלא כדין, בכך שדחף אותו.
בכתב האישום בתיק פלילי 2195/05 יוחסה למערער עבירה של תגרה - עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין. בכתב אישום זה נטען, כי בתאריך 30/03/04 בשעה 19:30, השתתף המערער בתגרה במקום ציבורי שלא כדין, בכך שהחליף מהלומות עם המתלונן, בין היתר, באמצעות מקלות.
בכתב האישום בתיק ת.ד. 20405/05 יוחסו למערער עבירות תעבורה של נהיגה ללא זהירות, אי שמירת רווח, נהיגה ללא רשיון נהיגה, גרימת חבלה של ממש, נהיגה ללא ביטוח תקף והתנהגות הגורמת נזק. בכתב אישום זה נטען, כי בתאריך 17/01/05 נהג המערער ברכב פרטי, ובכביש היציאה מכפר דבוריה, שם לא שמר על רווח מספיק, בהמשך סטה לצד ימין, עלה על אבן השפה והתהפך. המערער נהג ברכב כאשר לא היה מורשה לנהיגה, ונהג ללא ביטוח תקף, וכן נהג ללא זהירות מבלי להתחשב בתנאי הדרך והתנועה שבה. כתוצאה מהתאונה, נחבל המערער חבלות של ממש, וגם הנהג השני נפצע ונזקק לטיפול רפואי.
4. לאחר שנתקבלו תסקירי מבחן אודות המערער, ולאחר ששמע ביהמ"ש קמא את טיעוני הצדדים, קבע ביהמ"ש קמא בהכרעת דין מפורטת מיום 27/05/07 כי לא מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר מצדיקות אי הרשעת המערער. נוכח האמור, הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום, ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים גזר על המערער את העונשים הבאים:
א. קנס בסך - 3,000 ש"ח.
ב. חתימה על התחייבות כספית על סך - 5,000 ש"ח, על פיה יתחייב המערער תוך שנתיים להימנע מביצוע כל אחת מן העבירות בהן הורשע למעט עבירות התעבורה.
ג. מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים, שלא יעבור המערער על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בתיק העיקרי וכן בתיק המצורף, למעט עבירות התעבורה.
ד. פסילה של רשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים, מתוכם שנה שלילה על תנאי, ושנה פסילה בפועל.
5. הן בהודעת הערעור והן בטיעוניו בפנינו, מלין ב"כ המערער על עצם הרשעתו בדין של המערער וכן לעניין חומרת העונש. לדידו, ביהמ"ש קמא הרשיע את המערער בדין מבלי להתחשב בעובדה כי מרבית העבירות בהן הורשע המערער בוצעו עת היה קטין ומחוסר כל עבר פלילי. לדידו, העבירות שביצע המערער בוצעו בשנת 2003 - 2004, והיו מעשה קונדס אשר בוצעו בתקופה בה המערער לא ידע לשקול את הדברים ולהגיב בצורה עניינית ונורמטיבית. ב"כ המערער סבור, כי המערער למד את הלקח והפנים את הפן השלילי בביצוע העבירות, והתרחק מאותה חוויה שהייתה לו. לטענתו, נוצרה מתיחות מסויימת בין המערער לבין קצין המבחן, ובעקבות זאת ניתנו התסקירים. נוכח האמור, ביקש להפנות את המערער לשירות המבחן בשנית שיתן המלצה חדשה בעניינו.
באשר לחומרת העונש, התמקד ב"כ המערער את עיקר ערעורו לעניין הקנס והפסילה בפועל. לטענתו, עונש הפסילה שהוטל על המערער הינו חמור, ולא עולה בקנה אחד עם רשלנותו של הנהג השני שהיה מעורב בתאונה, וגם לא התחשב בעובדה כי המערער עצמו נחבל בראש, בחזה ובבטן, סבל מקרע בטחול אשר נכרת לאחר מכן. המערער מחזיק כיום ברשיון נהיגה דרגה 03, ולדידו פסילת רשיונו לתקופה ארוכה וממושכת, עלולה לפגוע בפרנסתו בצורה קשה ביותר, מאחר והוא עוזר לאביו שיש לו רכב משא. בנוסף טען, כי ביהמ"ש קמא לא נתן כל משקל לעובדה כי חברת הביטוח אשר ביטחה את הרכב השני, הגישה תביעת שיבוב נגד המערער בנוגע לסכומים אשר שילמה לנהג השני.
מנגד, ביקשה ב"כ המשיבה לדחות את הערעור. לדידה, שני התנאים המצטברים שנקבעו בהלכת כתב, לא התקיימו בענייננו. המערער לא הוכיח את הפגיעה העתידית אשר תגרם לו בעקבות הרשעתו. הפנתה לחומרת המעשים שביצע המערער והישנותם.
6. עיון בתסקירים של שירות המבחן עולה, על פי התסקיר הראשון המערער לא קיבל אחריות, והכחיש כל שימוש באלימות נגד המתלונן ואף טען לחפותו. הוא גם לא התחבר לחומרת מעשיו וגילה מודעות עצמית נמוכה לכשלונו ההתנהגותי. בנוסף המערער לא קיבל אחריות למעורבותו בעבירות האלימות בשני התיקים הנוספים שצורפו. נוכח האמור, נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו של המערער.
בתסקיר נוסף מיום 11/07/06, ציין שוב שירות המבחן כי המערער התקשה לקבל אחריות מלאה לביצוע העבירות בשלושת כתבי האישום, ואף טען לחפותו בתיק פלילי 4415/05. לאור התרשמותו של שירות המבחן מניתוני אישיות תוקפניים ואימפולסיביים וקושי בשליטה עצמית וריבוי העבירות, המליץ להרשיע את המערער בדין.
בתסקיר שלישי מיום 13/12/06 ציין שירות המבחן, כי לא התרשם שחל שינוי משמעותי ביחס לעבירות המיוחסות, ונוכח העדר מודעות העצמית, והתרשמות שירות המבחן מחלקים תוקפניים באישיותו של המערער, וקשיי שליטה עצמית במצבי לחץ, חזר על עמדתו והמליץ להרשיע את המערער בדין.
באשר לטענת המערער, כי נוצרה מתיחות בינו ובין קצין המבחן, טענה זו אינה מקובלת עלינו ואנו דוחים אותה, מאחר ולא הועלתה בשום שלב של הדיון בבית משפט קמא.
7. ביהמ"ש קמא, כאמור בהכרעת דינו, בחן את קיומם של נסיבות מיוחדות, אשר יצדיקו סטייה מכלל ההרשעה, אולם נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן על פיו המערער עובד במפעל פלסטיק ומסופק בעבודתו, לא הוכחה בפניו כל פגיעה עתידית קונקרטית בשיקומו של המערער. בנוסף נוכח עמדת המערער בפני שירות המבחן, כפי שבאה לידי ביטוי בתסקירים של שירות המבחן, ובשל נסיבות המקרה אשר מלמדות על שלושה מקרים של עבירות אלימות חמורות ועבירות תעבורה שונות. מכלול האמור, הביא את בית משפט קמא למסקנה, שאין כל מקום לסטות מן הכלל, לכן הרשיע את המערער כאמור בעבירות המיוחסות.
