פסק-דין בתיק עפ 1213/04

כב' השופטת גבריאלה (דה - ליאו) לוי:

בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין אשר ניתנו כנגד המערער בבימ"ש קמא בנצרת [ת"ד 10120/99], על ידי כב' ס. הנשיא השופט אזולאי.

המערער הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בגרימת מוות ברשלנות, עבירה בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 ובניגוד לסעיף 64 ו- 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א 1961.

כמו כן הורשע המערער בגרימת חבלה של ממש לאדם ונזק לרכוש - עבירה על תקנה 21(ב) ו- (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 וסע' (2) ו- (3), 62(2) ו- 68 לפקודת התעבורה הנ"ל, סטייה מנתיב הנסיעה, עבירה בניגוד לתקנות 40(א) ו- 36 (ג) לתקנות התעבורה הנ"ל וסעיף 68 לפקודת התעבורה הנ"ל.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 1/11/98 סמוך לשעה 16:00 נהג הנאשם באוטובוס מסוג מרצדס (להלן: "האוטובוס"), בכביש 7513 בוסמת טבעון - אלונים (להלן - "הכביש"), מכיוון בוסמת טבעון לכיוון אלונים. באותה העת ולכיוון ההפוך נהגה עזיזה רחייל (להלן - "המנוחה"), ברכב פרטי מסוג רנו (להלן - "הרכב") ובמושב הקדמי לידה ישב אמין עווד.

בקילומטר 8.3 של הכביש, מקום בו ישנה עקומה חדה שמאלה בכיוון נסיעת האוטובוס ובמרכז הכביש משורטט קו הפרדה לבן רצוף, סטה המערער עם האוטובוס לנתיב השמאלי והתנגש עם החזית הקדמית של האוטובוס בחזית הרכב. כתוצאה מהתאונה נהרגה המנוחה, אמין עווד נפגע בינוני והמערער נפגע קל.

בזמן התאונה מזג האוויר היה נאה, ראות טובה והכביש תקין ויבש.

עפ"י כתב האישום, המערער התרשל עת נהג בקלות ראש ובחוסר זהירות מבלי להתחשב בנסיבות שבכביש, לסוג הרכב בו נהג, ובעקומה החדשה שמאלה עבר לנתיב השמאלי (תוך כדי חציית קו לבן רצוף) וגרם להתנגשות עם הרכב בפרטי שהגיע מולו.

בית המשפט קמא גזר על המערער 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שרות. כמו כן נגזרו על המערער 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור אותה עבירה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה. כמו כן נפסל המערער מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 15 שנה כאשר מועד תחילת הפסילה הוא 1/6/04 ובנוסף הושת על המערער קנס בסך 5,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

א.         המערער נהג באוטובוס בכביש 7513 בוסמת טבעון - אלונים מכיוון בוסמת טבעון לכיוון אלונים. באותה העת נהגה המנוחה בכיוון ההפוך מאלונים לבוסמת טבעון כשבמושב הקמי לידה ישב אמין עווד.

ב.         הכביש האמור העשוי אספלט, היה תקין ויבש, וכלל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון ושוליים.

ג.          בקילומטר ה- 8.3 של הכביש - מקום בו ישנה עקומה חדה שמאלה בכיוון נסיעת האוטובוס, ובמרכז הכביש משורטט קו הפרדה לבן רצוף, ארעה התנגשות בין האוטובוס לרכב הפרטי. כתוצאה מהתאונה נהרגה המנוחה, אמין עווד נפגע בינינו והמערער נפגע קל. כמו כן ניזוקו שני כלי הרכב המעורבים בתאונה.

עיקרי המחלוקת:

א.         האם סטה המערער מנתיב נסיעתו כפי שנטען בכתב האישום.

ב.         האם גרם המערער מתוך רשלנות לתאונה ולמותה של המנוחה - האם היה צריך לצפות את קרות התאונה בהתחשב בנסיבות המקרה.

המערער טוען כי לא הוכח כי התאונה ארעה בנתיב השמאלי כפי שנטען בכתב האישום, ויתרה מזאת אף הוכח שארעה באמצע שני הנתיבים.

לטענתו, טעה בית משפט קמא בכך שקבע ממצאים על פי עד הראיה היחידי אמין עווד.

לטענת המערער, עד זה, בהודעתו שנמסרה שמונה ימים לאחר התאונה, מסר כי לא ראה את התאונה, ורק בעדות מאוחרת, נתן עדות מפורטת לגבי אופן קרות התאונה. עד זה הסביר כי בעת מסירת ההודעה הראשונה היה בטראומה ולכן לא נתן פרטים על התאונה.