כנגד המערער הוגש לבימ"ש השלום בנצרת כתב אישום, ת"פ 1636/06, המורכב משלושה אישומים, ע"פ כל אחד מהאישומים הראשון והשני, הואשם המערער בעבירה של כניסה והתפרצות למטרת גניבה, לבית מגורים, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין"), וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.
ע"פ האישום השלישי, הואשם המערער בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין.
ע"פ האישום הראשון, יוחס למערער כי בתאריך 28/2/06, בשעה 14:30 או בסמוך לכך, בנצרת, שכונת ספאפרה, התפרץ לבניין המשמש למגורי אדם, ע"י כך ששבר חלון זכוכית ותריס ונכנס לבניין דרך החלון בכוונה לבצע גניבה. בהמשך, גנב המערער מהדירה סירים ומגשי אלומניום וכבלים של חשמל והניח אותם מתחת לחלון. בהמשך הבחין בעל הדירה תאופיק מוסלח במערער, ומשאמר המתלונן למערער כי הוא מזמין משטרה, אמר לו המערער כי הוא מוכן לשלם 500 ש"ח וייצא מהדירה.
ע"פ האישום השני, מיוחס למערער כי באותו יום, 28/2/06, ולאחר שהוא עזב את הדירה אליה התפרץ ע"פ האישום הראשון, התפרץ הנאשם באותה שכונת ספאפרה בנצרת לביתה של נאדיה עטיה ח'לילי בכך שעקר את דלת הכניסה ע"י דחיפה בכוח ונכנס לדירה בכוונה לבצע גניבה. בהמשך גנב מהדירה תיק שחור, שלושה ארנקים, 6 שעוני יד, תכשיטים שונים וכסף מזומן.
האישום השלישי מייחס למערער כי באותו יום, 28/2/06, שעה 15:15 לערך, בכביש הראשי בנצרת, וליד ביתו של המתלונן תאופיק מוסלח, נראה המערער ע"י שוטרים, החל לברוח רגלית, ולאחר שנתפס הוברר כי הוא מחזיק סכין על גופו.
בימ"ש השלום, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר על המערער 7 שנות מאסר, מהם 5 שנים לריצוי בפועל, מיום מעצרו, ושנתיים על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור המערער עבירה מהעבירות בהן הורשע ויורשע עליה.
המערער מלין בפנינו על חומרת העונש, ולטענתו, העונש שנגזר על המערער חמור משמעותית מרמת הענישה המקובלת על עבירות כגון אלה בהן הורשע המערער.
ב"כ המערער הפנתה למספר גזרי דין של בתי משפט שלום ושדנו נאשמים בגין עבירות של התפרצות וגניבה, לתקופות מאסר של מספר חודשים.
עוד נטען בערעור כי ביהמ"ש קמא לא שקל שיקולים לשיקומו של המערער וגזר עליו עונש מאסר שלא מותיר כל סיכוי בפני המערער להשתקם ולחזור לדרך המוטב.
עוד נטען כי ביהמ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לגילו הצעיר של המערער (יליד 1979), להודאתו ולכך שבעבר ריצה הנאשם אך רק עונש מאסר אחד של 9 חודשים.
עוד נטען בערעור כי עקרון אחידות העונשים מחייב התערבות בעונש שהושת על המערער.
מנגד, טענה ב"כ המשיבה, כי אין מקום להתערב בגזר דינו של ביהמ"ש קמא, והיא הפנתה לגזה"ד ולנימוקיו. לטענתה, מדובר בעבירות רכוש שהן מכת מדינה, עבירות אשר פוגעות בסדרי החברה ובזכויותיהם היסודיות של יחידיה.
ב"כ המשיבה הדגישה כי המדובר במערער בן 27 שנים, אשר פרץ לשני בתים תוך מספר שעות, גנב רכוש מאנשים תמימים, כשהוא מצוייד בסכין.
ב"כ המשיבה הפנתה לעברו הפלילי של המערער, בעיקר בעבירות רכוש וסמים. לטענתה, מדובר בעבריין רכוש סדרתי אשר ריצה בעבר 9 חודשי מאסר בפועל מבלי שהדבר יביא לשינוי באורחות חייו.
אכן, עבירות התפרצות וגניבה הן עבירות חמורות, אשר הפכו להיות נפוצות במקומותינו, דבר המחייב החמרה בענישת מי שמורשעים בעבירות אלה.
האינטרס הציבורי מחייב הגנה על הפרט ועל רכושו, והדרך לכך, בין היתר, גם ע"י החמרה בענישה של מבצעי עבירות הרכוש.
העובדה שהמערער, לאחר שנתפס בהתפרצות הראשונה, לא אמר נואש ופנה לבית אחר באותה שכונה וגם אליו פרץ, וממנו גנב דברים, מוסיפה חומרה למעשיו של המערער.
גם עברו של המערער והרשעותיו הפליליות הקודמות, לרבות הרשעות בגין התפרצות וגניבה, אף הן מחייבות תגובה ענישתית מתאימה.
יחד עם זאת, וחרף כל האמור לעיל, נראה לנו כי ביהמ"ש קמא החמיר יתר על המידה עם המערער כאשר שלח אותו ל- 5 שנות מאסר.