פסק-דין בתיק עפ 1162/06

כב' השופטת אסתר הלמן :

1.         המערער, המשיב בערעור שכנגד, הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (ת.פ. 20022/05) במסגרת כתב אישום אשר ייחס לו עבירות  של אי קיום חובת רישיון, עבירה לפי סעיף 2(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושרותים (שמאי רכב) תש"מ - 1980, עבירה לפי סעיף 39(ב)

(1א) לחוק הפיקוח על מצרכים ושרותים תשי"ח - 1957.

2.         על פי עובדות כתב האישום, בתקופה שבין ה - 19.6.02 עד 19.12.04 ובסמוך לכך, עסק המערער בשמאות רכב, דהיינו עסק בשומה והארכת שווי של ;הרכבים פולקסווגן 200 LT מס' רישוי 36-732-52 ואיסוזו טנדר מס' רישוי 04-644-76, (להלן:"כלי הרכב") והערכת הנזקים שנגרמו להם, בתאונות או מכל סיבה אחרת.

            במועדים הנ"ל, המערער לא היה רשום בפנקס שמאי הרכב, ולא היתה בידיו תעודת שמאי רכב, מאת הרשות.

3.         בית המשפט קמא (כב' השופט ס. דבור) הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו על סמך תשובתו לכתב האישום, ולאחר שדחה את טענותיו, כי בהתנהגותו אין משום עבירה.

            על המערער הוטל קנס בסך 4,000 ש"ח וניתן צו המורה לו לחדול מלעסוק לאלתר בשמאות רכב ובמתן חוות דעת שעניינן הערכת שווי נזק הנגרם לרכב כלשהו.

4.         המשיבה ערערה על גזר הדין, כשערעורה מכוון רק כנגד כך שלא הוטלה על המערער התחייבות להמנע מביצוע העבירה.

            המערער משיג כנגד הכרעת הדין המרשיעה, וכנגד חומרת העונש.

5.         הערעור על הכרעת הדין :

א.         אין מחלוקת שהמערער איננו רשום כשמאי בפקנס השמאים, המתנהל על פי דין, וכי רישום בפנקס הוא חובה על פי הדין לשם עיסוק בשמאות.

ב.         המערער אף אינו חולק על כך שהוא ערך את המסמכים עליהם נתבססה הרשעתו. חרף זאת, הוא טוען כי לא מדובר בהערכת שמאי וכי לא היתה מניעה חוקית מצידו לערוך אותם.

ג.          צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב) תש"מ - 1980 (להלן:"הצו") מגדיר "שמאות רכב" - כ- עיסוק בשומה ובהערכת שווי של רכב ונזקים שנגרמו לרכב בתאונה או מכל סיבה אחרת.

ד.         סעיף 2 של הצו קובע איסור על אדם לעסוק בשמאות רכב, אלא אם כן הוא רשום בפנקס שמאי הרכב ובידו תעודה בת תוקף. (למעט מתמחה בתקופת התמחותו - חריג שאינו מענייננו).

ה.         בתשובתו לאישום טען המערער כי נתן חוות דעת מומחה במסגרת עיסוקו כקצין בטיחות של כלי הרכב. חוות הדעת שנתן, לגרסתו, אינן בגדר שמאות, שכן הוא לא בדק את כלי הרכב פיזית, ואת חוות הדעת ערך על סמך הצעות מחיר שקיבל.

ו.          בהודעת הערעור חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל לכותרת של חוות הדעת, ולכך שהמערער לא ביצע בדיקה פיזית של הרכבים ולא צילם אותם. המערער, לטענתו, לא ראה כלל את כלי הרכב הנדונים.

            המערער, העיד לטענתו, באשר להצעות מחיר לתיקון שקיבל משני מוסכים ואשר אותן צירף למסמך שערך, וזו לטענתו עדות לגיטימית.

            המערער טוען כי הוא בהכשרתו קצין בטיחות רכב מטעם משרד התחבורה, וסיים לימודי תואר ראשון בבטיחות בדרכים, בעברו היה בעלים של חברת הובלות ויש לו ידע רב בתחום. לטענתו, לא בדק את הרכבים ולא שם שווי הנזקים שנגרמו להם.

ז.         לאור האמור, מבקש המערער לזכותו מן האישומים, ולחילופין, להקל בעונשו.