כב' השופט אברהם אברהם:
הרקע לערעור
1. המערער הובא לדין בפני משפט קמא, יחד עם העיריה שבראשה עמד בעת הרלוונטית, כמו גם עם ראש מחלקת התברואה בעיר, בגין מעשים ומחדלים הנוגעים להפעלתו של אתר לפינוי פסולת של העיר. בית משפט השלום מצא את השלושה אשמים בדין. על כך בא ערעורו של המערער, ובו הוא קובל על הרשעתו בעבירות שייחס לו כתב האישום. בפתח הדברים נביא את עיקרי העובדות שבכתב האישום, וסעיפי האישום שהולידו העובדות.
האישום
2. כנגד שלושה נאשמים הגישה המשיבה כתב אישום: עירית עפולה (להלן - 'העיריה'), ראש מחלקת התברואה שלה, והמערער, שביום 1.12.1998 החל מכהן כראש העיר עפולה.
3. במרכזו של האישום עומד אתר לסילוק פסולת גושית בגבעת המורה (להלן - 'האתר'). האתר הוא בבעלות העיריה ובהחזקתה. הוא הופעל משך (למעלה מעשר) שנים קודם שישב המערער על כס ראש העיר.
4. לשיטת כתב האישום - המערער וראש מחלקת התברואה 'אחראים על נושא התברואה בתחום השיפוט'של העיריה, ובכלל זה היו אחראים 'לפקח ולשלוט על ניהול ותפעול האתר שבתחום שיפוטה'של העיריה.
5. עוד טענה המאשימה בכתב האישום, כי המערער וחבריו-הנאשמים היו 'מפעילי האתר', כמשמעות הביטוי בחוק ובתקנות שנזכיר להלן. הם נמנעו מעשיית שורה של מעשים שמונה כתב האישום (בס' 5 לפרק העובדות), ושמפעילי אתר חייבים בהם. אמצעים אלה, כך כתב האישום, צריכים היו על מנת למנוע זיהום אויר וריח בלתי סבירים, בעירה של פסולת באתר, וכיבויה של שריפה באתר.
6. בכלל המעשים, שהמערער וחבריו נמנעו מעשותם, מונה כתב האישום התקנתה של גדר סביב לאתר, ושער כניסה אליו; התקנת שלטים הנוגעים לאיסור הבערת אש וכיו"ב; החזקת חומר לכיסוי הפסולת מידי יום והידוקה; והחזקת ציוד מתאים לסילוק פסולת וכיבוי בעירה.
7. ועוד מטיח כתב האישום בנאשמים, כי בשל מחדליהם 'נמנע השימוש באתר למטרה לה יועד: פינוי פסולת גושית'. אחר כך טוען כתב האישום, כי במועדים שונים (שנפרסו בסעיף 5 לעובדות) הושלכה לאתר פסולת למיניה.
8. לבסוף טוען כתב האישום, כי בתאריכים שנמנו בסעיף 5 שבו, ובכלל זה בין הימים 11.5.1999 ועד 23.6.1999, בערה אש באתר, אש שפלטה עשן, גזים, אדים ואבק לעבר שכונות העיר וסביבותיה.
9. בשל מסכת זו של עובדות שפרס כתב האישום הואשמו המערער, העיריה וראש מחלקת התברואה שלה בגרימת זיהום אוויר בלתי סביר, עבירה לפי סעיף 4 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 (להלן - 'חוק מניעת מפגעים' או'החוק'), יחד עם סעיפים 11 ו-11ג שבו. בנוסף מאשים אותם כתב האישום בכך שלא נקטו אמצעים למניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת. כתב האישום נתכוון, כך נראה, ליחס לנאשמים עבירות על תקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 (להלן - 'תקנות אתרי סילוק פסולת' או'התקנות'), משמע תקנות 2 עד 10 ו-12 שבהן. אלא שהוא לא נקב בתקנות באורח מפורש בפרק הוראות החיקוק שבכתב האישום (לבד מציון מספרי סעיפים). יש להצר על כך, כמו שיש להצר על חוסר הבהירות שבניסוח כתב האישום בכללו, לרבות ניסוח פרק העובדות. מכל מקום אין חולק, כי לכך נתכוון כתב האישום, וזאת ידע גם המערער, וכך נראה גם אנו את פני הדברים.
הכרעת הדין
10. בית המשפט קמא קבע, כי האתר התקיים משך למעלה מעשור שנים. הוא קבע עוד, כי שלושת הנאשמים היו בבחינת 'מפעילי האתר'. הפעלתו התאפיינה במחדלים, כפי שמנה כתב האישום. בית המשפט קמא גם קבע, כי בין 11.5.1999 ועד 23.6.1999 בערה אש באתר, שגרמה זיהום לסביבה. משום כל אלה נמצא כל אחד מן הנאשמים אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
11. המערער טען בפני בית משפט קמא, כי לא היה מודע לקיומו של האתר המדובר, שהרי הוא נכנס לתפקידו אך חודשים אחדים טרם שארעה השריפה והובא דבר קיומו של האתר לידיעתו. השופטת קמא קיבלה את דבריו אלה של המערער. יחד עם זאת היא הוסיפה, כי מעת שארעה השריפה הובא דבר קיומה (של השריפה) לידיעתו, וממילא הובא לידיעתו דבר קיומו של האתר. היא קבעה עוד, כי הוא לא פעל פעולות סבירות על מנת לעצור את האש, אלא לאחר שזומן לחקירה, דבר שגרם לו להתעשת ולפעול למען כיבוי השריפה, וזו אמנם כובתה מייד אחר כך.
על רקע זה מצאה השופטת קמא להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום - החל מיום 11.5.1999 ואילך בלבד.
12. בעקבות הרשעתו גזר בית המשפט קמא על המערער קנס בן 5,000 ש"ח, וחייב אותו בחתימה על התחייבות בסך 25,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירה דומה משך שנתיים.
טענות המערער
13. המערער מונה שורה של כשלים בהכרעת הדין של בית המשפט קמא. הוא פותח בטענה, כי חיובם של נושאי משרה בתאגיד צריכה שתיעשה במשורה. לטעמו לא היה מקום להטיל עליו אחריות פלילית כנושא משרה, כאשר קיימים בעלי תפקיד אחרים בעירייה, שהנושא היה באחריותם.
ועוד טוען המערער, כי יש לפרש בצמצום את סעיף 11ג לחוק, על שום שהסנקציה הפלילית אינה הסנקציה המועדפת לטיפול בענייני איכות הסביבה ודומיהם.