המערער הורשע, על פי הודאתו, בבית משפט השלום בבית שאן {עמק 20811/06}, בעבירות על חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965, שעניינן בנייה ללא היתר כדין, בכך שביצע עבודות המשנות את פני הקרקע הטבעי באמצעות שפיכה והידוק כמות גדולה של קרקע במקום, ובשימוש חורג בסככות קיימות, בשטח ובהיקף של כ - 1,000 מ"ר לדיר צאן.
בית המשפט קמא {כב' ס. הנשיא, השופטת ע. מרדכי}, דן את המערער לתשלום קנס בסך 20,000 ש"ח, וכפל אגרה בסך 2,280 ש"ח. כמו כן, חוייב המערער לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה על סך 40,000 ש"ח, לסלק את המשטח ולהפסיק את השימוש החורג בתוך 10 חודשים ממתן גזר הדין.
ב"כ המערער הבהיר בפנינו כי הערעור מצומצם לחומרת גזר הדין.
על פי טיעוני ב"כ המערער, החמיר בית המשפט קמא עם המערער, כאשר לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, לעובדה שהדיר נבנה עוד בשנת 1962, בזמן שהקרקע היתה חקלאית, והמערער נמצא במשך שנים רבות במגעים עם מנהל מקרקעי ישראל כדי להעביר את הדיר לשטח חקלאי סמוך. לטענתו, לא ניתן משקל מספיק לעברו הנקי של המערער, לנסיבותיו האישיות, לגילו ולמאמציו להשיג היתר לניהול הדיר, לרבות על ידי העברתו לשטח אחר.
עוד טוען ב"כ המערער כי המערער לא היה מיוצג על ידי עורך דין בבית משפט קמא, לא ידע לנהל את ענייניו ולא הבין כי כתב האישום התייחס גם לדיר.
ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור והפנתה לטיעוני המערער בבית משפט קמא ולגזר דינו של בית משפט קמא, אשר נתן משקל ראוי לנסיבות האישיות של המערער ולנסיבות ביצוע העבירות, כאשר גזר עליו עונשים הנמוכים יחסית מרף הענישה הנהוג.
המערער משתמש במבנה בשטח כולל של כ - 1,000 מ"ר, המוקם על קרקע לבניה, כדיר צאן.
כתב האישום לא ייחס למערער את ביצוע עבודות הבנייה בהקמת הדיר ללא היתר, והוא לא הורשע בעבירה בגין עבודות אלו, מאחר והדיר נבנה בשנת 1962, ועבירה זו התיישנה.
בית משפט קמא היה מודע לכך שהדיר מתנהל במקום מזה שנים רבות ונתן לכך ביטוי בגזר דינו.
כן, היה מודע בית המשפט קמא לטענת המערער כי מזה שנים הוא עושה מאמץ להעתיק את הדיר לקרקע אחרת.
מאידך, קיומו של הדיר במשך שנים באזור מגורים, משמש מפגע תברואתי ומטרד לסביבה. בפני בית המשפט קמא הוצגו מכתבי תלונה שהופנו, כבר בשנת 2004, לרשויות, על מנת שתפעלנה להסרת המפגע, וישירות אל המערער, כדי שיפסיק את השימוש במבנה כדיר.
המערער לא חדל מן השימוש שעשה במבנה כדיר, למרות התלונות שהגיעו אליו, ובמרץ 2006 אף נתגלה כי החל לבצע עבודות נרחבות, (כפי שניתן לראות בת/1 + ת/2) על ידי הקמת משטח מהודק של כ - 100 מ"ר, בשטח סמוך לדיר.
בית המשפט קמא ציין, בצדק, את חומרתן של העבירות על חוק התכנון והבנייה, ופגיעתן בציבור, בפרט במקרים כמו זה שלפנינו, שבו ניהול דיר רחב היקף, כולל מחלבת חלב כבשים, מהווה מטרד ממשי ומסכן את בריאות הציבור.
העונשים שהוטלו על המערער, בסופו של דבר, אינם חמורים, משקפים כראוי את האיזון בין השיקולים השונים, ובוודאי שאינם מצדיקים התערבות בגזר הדין שניתן על ידי הערכאה דלמטה, על ידי הקלה נוספת.
טיעוני המערער ביחס לטענת ההתיישנות, היותו בלתי מיוצג, או הטענה כי לא הבין על מה הועמד לדין, נזנחו למעשה מעצם הצהרת בא כוחו כי איננו מערער על הכרעת הדין. גם לגופו של עניין, אין בהם ממש. המערער לא הועמד לדין על ביצוע עבודות הקמת הדיר, ומטיעוניו לעונש ברור כי היה מודע לכך שנושא הדיון כולל גם את השימוש שהוא עושה במבנה כדיר.
לאור האמור, אנו דוחים את הערעור ומותירים את גזר דינו של בית המשפט קמא על כנו.
ניתן היום כ"ו בסיון, תשס"ז (12 ביוני 2007) במעמד הנוכחים.
____________________ ________________________ _________________
זיאד הווארי, שופט - אב"ד גבריאלה (דה-ליאו) לוי - שופטת הלמן אסתר - שופטת
חנה