ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1106-05
31/05/2005
|
בפני השופט:
1. יצחק כהן - אב"ד
2. אברהם אברהם
3. אסתר הלמן
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד שרון - גרין
|
הנתבע:
חוסיין טלעת
עו"ד פאהים
|
| פסק-דין |
כב' השופטת אסתר הלמן:
המשיב הורשע בבית משפט השלום בנצרת, (ת.פ 2036/04) על פי הודאתו, בעבירה של הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 א (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952, בכך שביום 25.6.03 הסיע תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, מצומת יזרעאל לכיוון גן נר.
בעקבות הרשעתו נגזרו על המשיב עונשי מאסר לתקופה של 10 חודשים, מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל, אשר הומרו בעבודות שירות, והיתרה על תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח ונאסר השימוש ברכב נשוא כתב האישום למשך חודשיים בניכוי הימים בו היה אסור לשימוש.
על גזר הדין הגישה המדינה ערעור זה, בנימוק שהוא חורג לקולא מרמת הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, המחייבת עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אלא במקרים בהם מתקיימות נסיבות חריגות ביותר, אשר אינן מתקיימות במקרה הנוכחי.
ב"כ המשיב מבקש להותיר את גזר הדין על כנו, ומפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב, העדר עבר פלילי, עיסוקו כנהג מונית, גובה הכנסתו והעובדה כי ריצה כבר שבועיים מתוך עבודות השירות שנגזרו עליו.
הלכת בית המשפט העליון בעבירות על חוק הכניסה לישראל, לרבות העבירה המיוחסת למשיב הינה ידועה ומוכרת היטב.
(רע"פ 5198/01 -
טלעת ח'טיב נ'
מדינת ישראל , פ"ד נו(1), 769).
העונש הראוי בעבירות מסוג זה הינו מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, אלא אם כן מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטייה מרמת ענישה זו, וככלל נסיבותיו האישיות של הנאשם נידחות מפני חומרתן של העבירות הכרוכות בסיוע לשוהים בלתי חוקיים להיכנס ולשהות בישראל
(ראה רע"פ 10613/03 -
עלי זועבייה נ'
מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 294).
בית המשפט העליון הדגיש את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירה של הסעת שוהה לא חוקי, בין אם לכיוון האיזור ובין אם לתוככי הארץ, נוכח הסיכון החמור הכרוך בה לשלום הציבור. (
רע"פ 4602/04 -
יצחק נאג'י נ'
מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 1604).
חרטה והודאה, עבר נקי, אורח חיים נורמטיבי, מצוקה כלכלית, מצב בריאותי רעוע, גיל מתקדם, ואף נסיבות חיים לא קלות, לא הוכרו כנסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל.
"הלכת ח'טיב כוונה לנאשמים מסוגו של המבקש, אנשים שהתנהגותם בדרך כלל נורמטיבית שאת נכונותם להתעלם מהוראת החוק ופסיקתם של בתי המשפט, עלולים לנצל גורמים עוינים לביצועם של פיגועים המוניים". (רע"פ 6504/04 -
איוב כפאח נ'
מדינת ישראל, תק-על 2004(3), 137 וראה גם
רע"פ 8758/04 -
כפאח אגבאריה נ'
מדינת ישראל , תק-על 2004(3), 3361).
הלכת ח'טיב נפסקה בשנת 2001, אך כפי שניתן ללמוד מן הפסיקה העניפה שניתנה מאז ועד היום, הגיונה ונימוקיה על כנם עומדים ומחייבים לדבוק בה.
אך לאחרונה (3.3.05) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי נהג מונית בנסיבות דומות לעניננו, ביחס לחומרת העונש שהוטל עליו על ידי בית המשפט המחוזי, בקובעו כי עניינו אינו מגלה נסיבות מיוחדות
(רע"פ 10740/04
ג'מאל עדויאת נ.
מדינת ישראל).
אין ספק כי גם במקרה שלפנינו לא הצביע המשיב על נסיבות מיוחדות כלל ועיקר המצדיקות סטיה מנורמת הענישה המחייבת מאסרו בפועל.
כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם העומד לפניה, ולפיכך ולאור העובדה שכבר ביצע תקופה קצרה של עבודות שירות, לא נגזור על המשיב את מלוא העונש הראוי בעבירות מסוג זה.
אנו מבטלים איפוא, את עונש המאסר שהוטל על המשיב, ואשר הומר בעבודות שירות ומטילים עליו תחת זאת עונש מאסר למשך 60 יום לריצוי בפועל, בניכוי ימי המאסר שרוצו כבר בעבודות שרות.
יתר חלקי גזר הדין יעמדו על כנם.
אסתר הלמן, שופטת
כב' השופט יצחק כהן - אב"ד:
מסכים.
________________
