פסק-דין בתיק עפ 1014/07

בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקרית שמונה (כב' השופט בן פיילס) בת.פ. 330/04 מיום 9.1.07, אשר לפיו נגזר על המערער מאסר לתקופה של 6 חודשים, מתוכם 60 יום בפועל והיתרה 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים ופיצוי המתלונן בסך 14,000 ש"ח.

כנגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של גניבה בידי עובד (מס' רב של מקרים) - עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"). יצויין כי המעשים המיוחסים למערער התבצעו במהלך סוף שנת 2000. בית משפט קמא החל לשמוע ראיות בתיק ובשלב מסוים הגיעו הצדדים להסכמה לפיה כתב האישום יתוקן באופן שבו תיוחס למערער מכירה של מכשירי טלפון ממלאי הסופר פארם בעלות כוללת של כ-10,000 ש"ח ועוד גניבת מכשיר טלפון בעלות של 894 ש"ח, וגניבת שני מכשירים נוספים בעלות של 3,240 ש"ח, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן והטיעון לעונש יהיה  חופשי. בהתאם לכך תוקן כתב האישום והמערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

טענת המערער

1.         המערער טוען כי התנהלו נגדו תיקים פליליים אחרים שהתייחסו אף הם לעבירות של קבלת דבר במרמה והתחזות לאחר, והוא צירף תיקים רבים אחרים, ורצה לצרף גם התיק נשוא הערעור כאן.

            המערער מפנה טענות כלפי המאשימה וטוען כי בשל " התנהגותה" ו "התעקשותה" במו"מ שנוהל עימה לא צרף את התיק.

2.         המערער טוען כי לו היה מצרף את התיק הנדון כפי שרצה הרי שהעונש שנגזר עליו שם לא היה משתנה, ובוודאי שלא היה נגזר עליו עונש כה חמור.

3.         המערער מוסיף וטוען כי גזר דינו של בית משפט קמא ניתן ביום 9.1.07, קרי 6 וחצי שנים מיום ביצוע העבירות וכי "לא יעלה על הדעת" כי ייגזר עליו עונש החמור בעשרות מונים מהעונש שנגזר עליו בגין 12 אירועים דומים ונזקים גדולים יותר בת.פ. 628/02 ועל מעשים שהתבצעו מאוחר יותר.

לטענת המערער שגה בית משפט קמא עת השית עליו פיצוי למתלונן תוך קביעה כי המערער לא פיצה את המתלונן גם באשר לסכום שאינו במחלוקת, שכן המתלונן פוצה באמצעות חברת הביטוח, ובמסגרת התביעה האזרחית שהתנהלה כנגדו חוייב המערער לשלם למתלונן סך של 30,000 ש"ח, ועל כן פיצוי זה בנסיבות העניין מהווה עשיית עושר ולא במשפט.

טענות המשיבה

4.         לטענת המשיבה המערער עצמו בחר שלא לצרף את התיק הנדון לתיקיו האחרים ואין זה מן הנמנע כי בית משפט קמא ידע על תיקיו האחרים של המערער, גם אם העבירות הנ"ל בוצעו עובר לעבירות האחרות עליהן נשפט המערער. היא תולה את " האשם" לאי הצרוף במבקש עצמו או בבא כוחו.

דיון

מעובדות כתב האישום עולה כי המערער, במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, עבד כמוכר מכשירי טלפון סלולאריים ואביזרים נלווים בעמדת מכירה של חברת אורנג'-פרטנר בסניף הסופר פארם שבקרית שמונה, והעבירות בהן הורשע בוצעו במסגרת עבודתו זו.

ערכאת הערעור איננה הערכאה המתאימה לדיון בשאלת המו"מ שהתנהל או לא התנהל בין הצדדים בערכאה דלמטה, השאלה אם פנה ב"כ המשיבה לב"כ המערער במועד כזה או אחר או האם ב"כ המערער ענה במועד להצעת ב"כ המשיבה איננה רלבנטית לענייננו ואין לערכאת הערעור כל יכולת או צורך להכריע בטענות אלו. בפני ערכאת ערעור כמו בפני הערכאה דלמטה עמד התיק כפי שהוא בלא קשר למו"מ שנוהל או לא. אכן כתב האישום תוקן בסופו של  יום, והנאשם הודה בו, אך לעולם בית המשפט יתן גזה"ד בהתאם לתיק הספציפי והנאשם הספציפי על מכלול נסיבותיו.

טענת המערער לפיה אם התיק הנדון כאן היה מצורף לת.פ. 628/02 או ת.פ. 1069/05 שהתנהלו נגדו, אזי העונש לא היה משתנה או היה נגזר עליו עונש חמור פחות ממה שנגזר עליו בתיק הנדון, אין בה ממש, שכן אין לדעת מה היה פוסק בית המשפט לו היה מצורף תיק נוסף, והדברים נשארים בגדר ספקולציה בלבד.

עיון בגזה"ד של בימ"ש קמא מעלה כי, בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הראויים, כאשר יש לזכור כי העבירה בה הורשע המערער הינה חמורה, וחומרתה עולה מכך שאין מדובר באירוע חד פעמי אלא במסכת שנמשכה לאורך זמן ובוצעו גניבות חוזרות ונשנות תוך שהמערער מנצל את תפקידו ומועל באמון שניתן בו.

בסופו של יום, ככל שהדבר נוגע לעונש המאסר אין אנו מוצאים מקום להתערב בו, באשר אין בו כל החמרה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

יחד עם זאת, לעניין הטלת תשלום הפיצוי על המערער עמדתנו שונה; המערער טען בפני בית משפט קמא כי המתלונן פוצה על ידי חברת הביטוח וכי הוא עומד בפני תביעה אזרחית מצידו. כך עולה מהטיעונים לעונש שנשמעו בפני בית משפט קמא ביום 3.10.06. באותו שלב, של הטיעונים לעונש, לא ידע המערער מה יהיו תוצאות ההליך האזרחי ועל כן לא יכול היה לדווח על כך גם לבית משפט קמא.

מהמסמכים שצורפו להודעת הערעור ואשר המאשימה לא התנגדה להגשתם, עולה כי ביום 25.12.06 הושג הסכם פשרה במסגרת התיק האזרחי אשר לפיו על המערער לשלם לחברת הביטוח של המתלונן סך כולל של 30,000 ש"ח. מאידך המערער לא הראה כל אישור מהמתלונן לפיו הוא קיבל את מלוא הפיצוי מחברת הביטוח וכי מלוא ערך הגניבה הושב לו, ומשכך אין אנו יודעים באיזה סכום ובגין מה בסופו של יום פוצה המתלונן.

לפיכך, אנו סבורים כי ניתן להעמיד את סכום הפיצוי על סך 5,000 ש"ח בלבד,  אשר ישולם בשני תשלומים שווים ורצופים הראשון ביום 1 לחודש בחודש הראשון לאחר שחרורו של הנאשם מהמאסר בפועל והשני ב-1 לחודש בחודש שלאחר מכן.

כאמור יתר רכיבי גזר הדין יעמדו על כנם.

ניתן היום א' בניסן, תשס"ז (20 במרץ 2007) במעמד הנוכחים.