כב' השופטת אסתר הלמן
:
1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בטבריה (סגן הנשיא השופט ג'ורג' אזולאי) בת.פ 3325/05, אשר הורה על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד המשיבים מחמת התיישנות.
2. כנגד המשיבים, חברת סופר גז בע"מ ומנהל הסוכנות שלה בעפולה, המשיב מס' 2, הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירה של גרם מוות ברשלנות, עבירה לפי ס' 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:
"חוק העונשין").
על פי כתב האישום, בחודש נובמבר 1994, התקין המתלונן, עמוס מימון, באמבטיית ביתו בכפר קיש מכשיר לחימום מים; המכשיר הותקן על ידי טכנאי סוכנות הגז, שבפיקוח המשיב מס' 2. בתאריך 31.1.00, נמצא בנו של המתלונן, איתן מימון ז"ל (להלן:
המנוח"), מת על רצפת חדר האמבטיה. בדיקה העלתה כי מותו נגרם מהרעלה חריפה של פחמן חד חמצני. בדיקה שערך מכון התקנים העלתה כי האירוע נגרם בין היתר בשל חסימת ארובת מחמם המים על ידי קני ציפורים. כתוצאה מחסימה זו, לא נפלטו גזי הפליטה כראוי דרך הארובה, אלא התפזרו בחלל האמבטיה, שיבשו את פעולת המחמם והובילו להתרחשות האירוע.
עוד על פי כתב האישום, היה על סופר גז באמצעות המשיב מס' 2 ועובדיו, לקיים על פי החוק - בדיקות תקופתיות אחת לחמש שנים, והחל ממרץ 1998, אחת לשנה, למחממי מים מהסוג הנדון. במקרה של גילוי תקלה, היה צריך להפסיק את פעולת המחמם, עד לתיקון הליקוי. המשיבים, לפי כתב האישום, לא ביצעו בדיקה שכזו כנדרש על פי החוק.
3. העבירה בה הואשמו המשיבים הינה עבירה מסווג עוון, שתקופת התיישנות לגביה עומדת על חמש שנים. (סעיף 9(א)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982
(להלן: "החסד"פ").
כאמור, המנוח מצא את מותו ביום 31.1.00, וכתב האישום הוגש ביום 16.10.05.
4. בית המשפט קמא קבע כי לאור הוראת סעיף 9(ג) לחסד"פ, יש להתחיל את מנין תקופת ההתיישנות ממועד פעולת החקירה האחרונה בתיק.
המחלוקת בין הצדדים היתה בשאלה מהי פעולת החקירה האחרונה, שממנה יש למנות את תקופת ההתיישנות.
5. בית המשפט קמא נדרש להכריע בין הטענות הנוגדות; טענת ההגנה לפיה הפעולה האחרונה שבוצעה היתה "הדוח המסכם" של מר אלברט עמר, שנערך ביום 23/05/00, שממנו ועד הגשת כתב האישום חלפו יותר מ - 5 שנים, לבין טענת המערערת כי לאחר מועד זה, בוצעה השלמת חקירה לפי בקשת הפרקליטות, והפעולה האחרונה נעשתה ביום 24/10/00 ולפיכך, לא חלפו 5 שנים מתום החקירה ועד הגשת כתב האישום.
6. לאחר שבחן את תכלית ההתיישנות בפלילים ואת הפעולות שנעשו לאחר התאריך 23/05/00 שוכנע בית המשפט קמא כי פעולת החקירה האחרונה היתה אכן "הדוח המסכם" של מר עמר, וכי מכתבה של הפרקליטות מיום 27/09/00, תשובת מכון התקנים מיום 22/10/00 ותשובת משרד התשתיות מיום 24/10/00 לא היו פעולות חקירה, שכן נועדו לברר עובדות אשר כבר נחקרו ונתבררו קודם לכן, והיה בהן בעיקר "חכיכה", כלשון בית משפט קמא, בעניין המצב המשפטי והחקיקתי.
לאור מסקנה זו הורה בית המשפט קמא על ביטול כתב האישום מחמת ההתיישנות.
7. המערערת לא השלימה עם החלטה זו ועל כן הוגש ערעורה.
לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא עת קבע כי פעולת החקירה האחרונה שנערכה בתיק הינה "הדו"ח המסכם" מיום 23.5.00, ובקובעו כי הפעולות הנוספות לא היו אלא "פעולות חכיכה" מצד התובע באשר למצב המשפטי שאין בהן כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות. כן נטען כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי שאלות השלמה באשר למצב העובדתי, לא היו בגדר שאלות חדשות.
עוד נטען כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, שאלות, (כגון שאלה 11 בנספח השאלות שהופנו לעד), אין בהן כל פסול, שעה שמדובר בעד מומחה המתבקש לחוות דעה על מנת שיוחלט האם יש די ראיות בתיק לצורך הגשת כתב אישום. סוגיה זו מתחדדת נוכח קביעת בית משפט קמא כי התשובה, לפחות לחלק מן השאלה, לא מצויה במסמכי תיק החקירה. באשר להפניה להוראות המקצועיות ולתקן, זו איננה בגדר חיפוש חקיקה פשוט, שכן מדובר בתקינה ספציפית שאינה פתוחה לכלל הציבור אלא נרכשת ממכון התקנים. הפרקליט היה זקוק להפניית מומחה להוראות ולתקנים הרלבנטיים, והחקיקה הרלבנטית הועברה לפרקליט לאחר שליחת שאלון ההבהרה. לטענת המערערת, גם לו היו התקנים מפורסמים בפומבי, נוכח העובדה כי מדובר בנושא סבוך ומקצועי, היה הפרקליט המטפל זקוק להסבריו של מומחה לצורך הבנתם. נטען כי חיזוק לטענה זו מבקשת המערערת למצוא במכתבי ההשלמה ששלח הפרקליט לאנשי המקצוע. עוד נטען כי נוכח העובדה כי מדובר בשאלות ספציפיות לתת נושא מסוים, הפרקליט לא ידע אם הנושאים שהועלו בשאלותיו הוסדרו על ידי התקנות, אם לאו.
אשר למעמדו של העד המומחה, טוענת המערערת כי בית המשפט קמא שגה כאשר התייחס אליו כאל מעין "שוטר האחראי לחקירה בתיק". אמנם המומחה גבה הודעות בתיק, אך שימש גם כעד מומחה המגיש דו"ח מסכם מטעם גופים שונים, ומתוקף תפקידו זה ניתנו תשובותיו במסמך ההשלמה. מצב זה אינו דומה להתייעצות פנימית בפרקליטות.
8. המשיבים מבקשים לדחות את הערעור, לגישתם, קביעת בית משפט קמא בנוגע להתיישנות הינה קביעה עובדתית, והלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. קביעה זו נעשתה לאחר שבית משפט קמא ערך בירור עובדתי אודות טיבו של מסמך ההבהרות, על מנת לקבוע בהתאם לתוכנו ולמהותו האם מדובר במסמך חקירתי. לצורך הכרעתו, בחן בית משפט קמא את תיק החקירה, ניתח את המסמכים המופיעים בו וקבע כי החקירה נסתיימה למעשה עם הגשת "הדו"ח המסכם" מיום 23.5.00.
לגופו של עניין, מבקשים המשיבים לאמץ את קביעותיו של בית המשפט קמא, לפיהן, "מסמך ההבהרות", כשמו כן הוא, ולא היה בו להוסיף דבר לחומר שהיה קיים קודם לכן.
לטענתם, הפרקליט ששלח את שאלון ההבהרה התחבט בשאלות משפטיות, שאת התשובות להן ניתן היה למצוא בתיק החקירה ובחקיקה.