לפני ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בחיפה, (להלן - "
בימ"ש לתעבורה"), לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן בהעדר, ( להלן - "
פסק הדין").
ההחלטה ניתנה ביום 24.10.11 ע"י השופט ש. בנג'ו בתיק תת"ע 3532-03-11.
המערער הובא לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א), 39א הכל לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961, ותקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.
בכתב האישום נאמר כי המערער נהג ביום 22.10.10 בשעה 02:32, בכביש 75 מיגור לכיוון לב המפרץ, עוכב לבדיקת רמת אלכוהול בגופו ואכן הבדיקה הראתה כי רמת אלכוהול בגופו היא 380 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.
המערער זומן כדין לדיון שנקבע ליום 09.02.11 שעה 08:30. לטענת המערער, הוא התייצב לדיון וגילה כי התיק נסגר טכנית ולכן הוא עזב את בית המשפט. אולם בשלב מאוחר, התברר לו כי הוא נידון ביום 24.10.11 בהעדרו לעונשים הבאים:
2000 ש"ח קנס, 30 חודשי פסילה בפועל ו- 6 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים.
המערער פנה בבקשה לביטול פסק הדין ובימ"ש לתעבורה החליט ביום 14.10.11 לדחות את הבקשה, תוך שהוא קובע כי המערער קיבל את הזימון לדיון ואף חתם עליו בחתימתו וכי אין בפיו טענות לעניין החשש לעיוות דין.
המערער שב והגיש בקשה לעיון חוזר ובה טען כי הוא ומשפחתו עזבו את כתובתם עקב סכסוך שכנים, (קרובי משפחה) וככל הנראה מאן דהוא, המסוכסך איתם, חתם בשמו. בימ"ש לתעבורה שב ודחה את בקשתו דנן.
הערעור מופנה כנגד החלטות בימ"ש לתעבורה הדוחות את הבקשות לביטול פסק הדין.
המערער שב והעלה בפני אותן טענות שהעלה בבימ"ש לתעבורה וצירף אישור על כך שהדיון אליו זומן ובו התייצב, בוטל, על כן הוא עזב את בית המשפט מתוך תחושה כי ההליך נגדו בוטל ולכן ביקש לקבל את הערעור ולבטל את החלטות בימ"ש לתעבורה.
המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. נימוקיו של בימ"ש לתעבורה מבוססים ואין כל מקום להתערב בהם.
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטות בימ"ש לתעבורה, במסמכים שצורפו ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את החלטות בימ"ש לתעבורה ולהחזיר את הדיון אליו מהשלב של ההקראה.
הנטל על המבקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר, ובענייננו המערער, להראות קיומה של אחת משתי עילות חלופיות: העילה הראשונה - מתן הסבר סביר להיעדרות והשנייה - להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין - ראו לעניין זה סע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982; רע"פ 9811/09
סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09); רע"פ 5146/09
שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09); רע"פ 1773/04
אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04); רע"פ 9142/01
איטליא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.10.03); רע"פ 5377/03
וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03); רע"פ 8333/09
חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09); רע"פ 511/10
ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10) וראו גם רע"פ 72/12
פלוני נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 25.1.12).
המערער התייצב לדיון הראשון אליו זומן עם מסירת דו"ח העבירה לידיו ועם התייצבותו נמסר לו כי הדיון בוטל ועל כן, לא היה צריך להניח כי יזומן מחדש לאותו דיון. המערער טוען כי הוא עזב את מקום מגוריו עקב סכסוך שכנים, ומשהדיון בוטל, לא היה ניתן לצפות ממנו שימסור את כתובתו החדשה, כך שלא ניתן לראות בו כמי שלא פעל כמתחייב על פי דין.
בנסיבות אלו ומשטענתו כי חתימתו זויפה על ידי קרובים המסוכסכים איתו, לא נסתרה, נראה לי כי יש לבוא לקראתו ולא להכביד יתר על המידה עמו. כפי שהמשיבה טעתה ולא היתה מוכנה לדיון שנקבע ליום 9.2.11 וחרף העובדה שהמערער התייצב לדיון נשלח לביתו עקב זאת שנאמר לו כי הדיון נגדו בוטל, פעלה שוב והגישה את כתב האישום נגד המערער, הרי שטעמי צדק מצדיקים שגם אם בדוחק על הדין, ניתן לראות בזימון, כזימון כדין ובנסיבות שתוארו, נראה לי כי הכף נוטה לטובת המסקנה שיש לתת למערער את יומו בבית המשפט.
אשר על כן, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את החלטות בימ"ש לתעבורה ולהחזיר את הדיון אליו מהשלב של ההקראה.
המזכירות תשלח את עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, יום שני ו' שבט תשע"ב, 30 פבר' 2012, בהעדר הצדדים.