עפ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
41549-12-11
02/02/2012
|
בפני השופט:
רענן בן-יוסף
|
| - נגד - |
התובע:
אמיר שגיראווי
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
| פסק-דין |
נגד המערער הוגש כתב אישום על נהיגה בשכרות מכח סירוב לפי סעיפים 62 (3) וכן 64(ב) ו-64 ד' (ב) (א) ו-39 א' לפקודת התעבורה.
המערער הכחיש המיוחס לו, נשמעו ראיות בבית משפט קמא (כב' השופטת ד. ורד), בחר להרשיע את המערער בדין וגזר את דינו לפסילה בפועל למשך 20 חודשים, בניכוי 30 ימים פסילה מנהלית ועונשים נוספים.
בערעור טוען המערער שבית משפט קמא טעה בקביעותיו העובדתיות, אותן ביסס על מהימנות עדויות השוטרים שהעידו בפניו לדחיית עדותו של המערער, ועד ההגנה ואסים אבו-עטא.
לעמדת המערער, הוא לא סירב לגישת השוטרים לבצע בדיקת ינשוף, אלא ביצע אותה. יתרה מכך, השוטרים לא מילאו את הוראות הדין באשר לחובתם להסביר לו את משמעות הבדיקה ואת משמעות הסירוב. לדברי המערער, לא ידע עובר לאירוע המקרה את השפה העברית, ולכן לא הבין את אשר השוטרים אומרים לו.
לעמדת המערער, משנכשלה בדיקת הינשוף מסיבות שאינן תלויות בו, היו השוטרים צריכים להציע לו לעצור ולבצע בדיקת דם.
כן טוען ב"כ המערער שנעשו מחדלים חקירתיים בכך שאחד השוטרים שנכחו בשטח לא מסר דו"ח לבית המשפט מבלי שעשה כן.
לא מצאתי להיעתר לערעור. אומר, שהמערער עצמו, בחקירתו בבית המשפט בעמ' 6 לפרוטוקול ישיבת יום 08.09.11, ש' 13, משנשאל מדוע התנדנד עובר לבדיקת המאפיינים (
ת/1), השיב "
אלי הייתי שיכור". בנוסף לכך, כאמור, המערער נכשל בבדיקת מאפיינים, למעשה, כישלון מוחלט, בכך שכל העת התנדנד מול השוטרים, אשר גם הריחו מפיו ריח אלכוהול.
חמש פעמים נעשה ניסיון תוך הסבר עם תרגום של חברו ואסים כיצד עליו לנשוף אוויר כדי שהבדיקה תתבצע כראוי. השוטרים העידו שהסבירו הסבר היטב, כפי שמופיע במסמכים למערער את חובותיו ואת משמעות הסירוב. בית המשפט קבע קביעות עובדה, בין היתר על סמך מהימנות השוטרים בעדויות אלה, ולא מצאתי, למרות דברי המערער, שיש מקום להתערב בהם.
אכן יש מחדל חקירתי בכך שלא כל השוטרים שלוקחים חלק בפעולה מסוימת של המשטרה רושמים דו"חות, ולעיתים מקום שבית המשפט משתכנע כשאי-רישום דו"חות של שוטרים מסוימים עלול לפגוע בהגנתו של הנאשם, יש בכך הצדקה לתת למחדל חקירתי זה משקל משמעותי לשאלת ההרשעה או הזיכוי, אבל לא כך בנסיבות מקרה זה.
ההלכה היא, כפי שציין בית משפט קמא, שאין לנהג בחירה האם תיערך בעניינו בדיקת שכרות בדרך של שימוש בינשוף או בדרך אחרת, בוודאי שאין נהג אשר מכשיל בדיקה אחת יכול לצפות שתיעשה לו הנחה ע"י ביצוע בדיקה אחרת.
הערעור נדחה משום שהנני סובר שקביעתו של בית משפט קמא שהמערער אכן היה שיכור, מעוגנת היטב.
באשר לעונש, הרי עסקינן בעבירה שקיים בדין עונש מינימום של פסילה לשנתיים ימים, ובית משפט קמא, בנסיבות מקרה זה, אף פסל את המערער לעונש קצר יותר, של עשרים חודשים, בניכוי 30 ימים פסילה מנהלית, ולכן, אין כל הצדקה להתערבות בגזר הדין.
הערעור נדחה.
המערער יפקיד את רישיונו ביום
15.02.12 במזכירות בית המשפט לתעבורה בנצרת.
<#4#>
ניתנה והודעה היום ט' שבט תשע"ב, 02/02/2012 במעמד הנוכחים.
הוקלד על ידי: נופר דוידי