עפ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
|
40640-10-12
03/01/2013
|
בפני השופט:
כמאל סעב
|
| - נגד - |
התובע:
שרון מימון
עו"ד ע"ד עמי טלמור
|
הנתבע:
מדינת ישראל - ע"י פרקליטות מחוז חיפה - פלילי
עו"ד שגב אדלר
|
| פסק-דין |
מהות הערעור:
1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה בחיפה, (להלן - "
בימ"ש קמא"), אשר ניתן על ידי השופט ס. נשיא, אינאס סלאמה, בתיק 963-02-10. הכרעת הדין ניתנה ביום 11.04.12 וגזר הדין ניתן ביום 13.09.12.
2. המערערת הובאה לדין בבימ"ש קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "
הפקודה"), סעיף 64ב(א) לפקודה ביחד עם סעיף 39א לפקודה, ותקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
3. בכתב האישום נטען כי ביום 28.01.09, בשעה 06:05, נהגה המערערת ברכבה בכביש 4, רח' ההסתדרות שבחיפה, בהיותה שיכורה. בדיקת הינשוף שנערכה למערערת קבעה כי נמצא בגופה ריכוז של 325 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף.
4. המערערת כפרה בעובדות כתב האישום ובית משפט קמא שמע את הראיות והחליט להרשיע אותה בעבירה שיוחסה לה.
5. זאת ועוד, בית המשפט קמא שמע את הטיעונים לעונש והטיל על המערערת את העונשים הבאים:
4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים כמפורט בגזר הדין, 24 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים וקנס כספי בסך 900 ש"ח שישולם בארבעה תשלומים.
הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.
טענות הצדדים:
6. המערערת טענה כי רמת ריכוז האלכוהול שנמצא בגופה, הייתה נמוכה וכי בד"כ בתיקים דומים בהם נמצאה רמת ריכוז אלכוהול נמוכה כזו, נהגה המשיבה לתקן את כתב האישום באופן שבמקום העבירה של נהיגה בשכרות הייתה מיוחסת לנאשם, ובענייננו למערערת, עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול; וכי אז העונש שנגזר הינו סביב 6 חודשי פסילה בפועל.
עוד הפנתה להנחיה של יחידת התנועה במשטרת ישראל המורה לראשי התביעות להמיר את סעיף האישום בתיקים שנפתחו עד לתאריך 01.08.11 "
מנהיגה בשכרות" ל- "
נהיגה תחת השפעת אלכוהול", במיוחד כשמדובר ברמה כל כך נמוכה.
7. המערערת הוסיפה וטענה כי המשיבה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה באשר לתקינותו של מכשיר הינשוף ודיוק מדידתו, וזאת בשל העובדה שהמשיבה לא הוכיחה את ערכי הכיול אשר בבלון בו עושה המשטרה שימוש, הן במעבדה והן ביחידה, לצורך בדיקת כיול - (סעיף 5 להודעת הערעור). לטענתה, אי הגשת הנספחים של תע"צ הנוגעת לתקינות, לרבות "תעודת בלון המעבדה" ו "תעודת בלון היחידה" מעלות ספק ברור לעניין תקינות בדיקת הכיול והמכשיר עצמו.
8. לחילופין ביקשה המערערת להקל בעונשה ולהפחית את עונש הפסילה בפועל באופן משמעותי מעונש הפסילה שהוטל עליה.
9. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לדעתו, הכרעת הדין של בימ"ש קמא מנומקת, מפורטת היטב ומבוססת על ממצאי מהימנות. מה גם, הכרעת הדין מבוססת על בדיקת הינשוף, כשבנוסף לראיה זו, קיימת גם בדיקת המאפיינים. יש בכל אלה כדי להספיק במידה הדרושה, לקבוע כי המערערת נהגה בשכרות.
10. באשר לטענות המערערת לעניין מכשיר הינשוף, ציין ב"כ המשיבה כי בימ"ש קמא שקל כל הטענות ודחה אותן. הפנה לפסיקה וציין כי בתי משפט דחו טענות דומות לגבי העדרן של תעודות הבלון.
לכן ביקש בא כוח המשיבה לדחות את הערעור על הכרעת הדין.
11. לגבי העונש טען ב"כ המשיבה כי העונש אינו חמור כלל ועיקר. לטעמו, אין מקום להפחית מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע לצד עבירה זו של נהיגה בשכרות. ציין כי מלבד כמות האלכוהול לא הוצגו שום נימוקים כבדי משקל שיצדיקו חריגה מעונש הפסילה המינימאלי. עוד ציין כי לחובת המערערת שתי הרשעות קודמות. על כן ביקש לדחות, גם כן, את הערעור על העונש.
12. לעניין ההנחיה אליה הפנה ב"כ המערערת, טען ב"כ המשיבה כי המדובר באמירה של קצין משטרה בכיר באגף התנועה בנוכחות עורכי דין. אמירה שלפיה ניתנה לראשי לשכות התעבורה הסמכות ושיקול הדעת להמיר כתבי אישום של נהיגה בשכרות ותיקונם במסגרת הסדרי טיעון לעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אך עדיין אין באמירה זו כל רלוונטית לערעור שבפנינו, הואיל ועניינה של המערערת הוכרע לאחר שמיעת ראיות ואין שום סיבה ללכת כפי שנהוג לעשות במסגרת הסדר טיעון.
דיון והכרעה: