ס. הנשיא רויטל יפה-כ"ץ, אב"ד:
1. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בגרימת מותו ברשלנות של המנוח פלג אליעזר ז"ל, ונדון ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח ופסילה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים.
הערעור שבפנינו עניינו עונש זה, כאשר תחילה הוגש הערעור גם כנגד הרשעה, אולם המערער חזר בו מהערעור על ההרשעה והפנה טיעוניו אך כנגד חומרת העונש, תוך שהתמקד בחומרת עונש המאסר בפועל בפרט.
2. מהכרעת הדין עולה, כי בתאריך 07/08/07, בסמוך לשעה 13:30, נסע המערער ברכב מסוג רנו, בכביש מס' 4, מכיוון דרום לצפון. בעת שהגיע לצומת אמונים, המשיך המערער בנסיעה רצופה אל תוך הצומת, למרות שבכיוון נסיעתו דלק אור אדום. באותה עת נכנס לצומת, מצד ימין לכיוון נסיעתו של המערער, פלג אליעזר ז"ל, אשר נהג ברכב מסוג פג'ו, מכיוון אמונים. המערער התנגש בחזית דופן שמאלית של רכבו של המנוח, ופגע במנוח, אשר נפטר כעבור שבועיים מהפצעים שנגרמו לו בעקבות התאונה. נקבע, כי המנוח, אשר היה בעצירה מוחלטת בטרם החל לחצות את הצומת, החל בנסיעתו לאחר שהתחלף האור בכיוון נסיעתו לירוק, הספיק לחצות נתיב אחד ולהיכנס לנתיב נסיעתו של המערער (הנתיב השמאלי מתוך שניים בכיוון נסיעתו). חרף זאת, לא הבחין בו המערער, אשר נסע במהירות של כ-90 קמ"ש, כפי שהעיד בעצמו, ובימ"ש השלום בגזר דינו ציין, כי הוא נחפז "
לגנוב רמזור".
נוכח מעשיו אלה, הורשע המערער בעבירות של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 ואי ציות לאותות ברמזור לפי תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.
3. לבימ"ש השלום הוגש תסקיר בעניינו של המערער ממנו ניתן ללמוד כי הוא כבן 41, יליד סרביה, נשוי ואב לשתי בנות, בנות 8 ו-16. הוא עלה ארצה בשנת 1994 ומאז מתגורר באשקלון ועובד כעצמאי מזה כ-16 שנה כמתקין ומתקן מעליות. לקוחותיו והעובדים תחתיו מעריכים את עבודתו ויכולותיו, והוא הציג מסמכים בעניין זה.
המערער השאיר על שירות המבחן רושם של בעל כריזמה, יוזמה והישגיות. הוא גדל על ערכים נורמטיביים, ומעורבותו בעבירה הנוכחית אינה מאפיינת את אורח חייו. הוא ביטא צער רב על מותו של המנוח וציין, כי מאז האירוע מתקשה להירדם בלילות וחושב רבות על מה שקרה. אמנם, המערער היה בטוח שחלף את הצומת שלא ברמזור אדום, אולם, כאמור, הוא חזר בו מהערעור על הכרעת הדין ועל כן עניין זה, שוב אינו במחלוקת. למערער משפחה חמה ותומכת, אשר אף היא עברה תקופה קשה מאז ביצוע העבירה. וכך ציין שירות המבחן בתסקירו:
"
אנו התרשמנו כי עבר חוויה טראומתית קשה וכי נוקט במנגנוני הגנה על מנת להקל על התמודדותו מול השלכות ותוצאות מעורבותו בעבירה.... להערכתנו מתקשה להתמודד עם התוצאות הקשות של מעורבותו בעבירה ונוקט ברציונליזציה לגבי חלקו בעבירה...".
שירות המבחן סבר, כי חרף העבירה החמורה ותוצאותיה, ולאור העובדה, כי למערער אין עבר פלילי, הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ותיפקודו התעסוקתי יציב לאורך שנים, יש מקום להטיל עליו עונש של מאסר שיבוצע בדרך של עבודות שירות.
4. המערער נוהג משנת 1995 ולחובתו 20 הרשעות קודמות מסוג ברירת משפט, ביניהן 2 עבירות של אי ציות לתמרור עצור, 7 עבירות מהירות, 2 עבירות של שימוש בטלפון אגב נהיגה, סטייה מנתיב, אי שמירה על הימין ועוד.
5. ב"כ המערער, עו"ד א. סטרשנוב, שב וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, כפי שעשה גם בפני בימ"ש קמא, כשלטענתו, עברו הפלילי של המערער אינו מכביד ודרגת רשלנותו בעבירה הנוכחית - נמוכה. הוא פירט, את הטראומה שעבר המערער בעקבות התאונה ואת הצער והכאב שהוא חש בכל יום בגין מות המנוח.
המערער הוא המפרנס היחיד במשפחתו, אך גם אחראי להעסקת 13 עובדים בעסקו, ובמידה ויישלח למאסר -הדבר יביא גם לפיטוריהם המיידיים של העובדים.
נוכח ענישה במקרים דומים, חלוף 4 שנים מאז קרות האירוע, תסקיר שירות המבחן והנסיבות בהן ארעה התאונה, ביקש המערער להסתפק בענישה בדרך של עבודות שירות. הוא הוסיף וטען, כי ניתן לראות רשלנות תורמת מצידו של המנוח, בכך שגם הוא, ולא רק המערער, נכנס לצומת מבלי להבחין במערער המתקרב, שכן המנוח היה זה שנכנס ראשון לצומת, מבלי ששם לב לנעשה בסביבתו. במקרים שכאלה, סבר, ניתן להסתפק בענישה מקלה יותר שאינו מחייבת מאסר מאחורי סורג ובריח.
6. ב"כ המשיבה, עו"ד וינשטיין, ביקשה שלא להתערב בעונש שהוטל על המערער. היא הדגישה את העובדה, כי מדובר ברשלנות מדרגה גבוהה, לאחר שהמערער לא האט כאשר התקרב לצומת, נסע במהירות המכסימלית המותרת בכביש - כ-90 קמ"ש, ולמרות שהמנוח הספיק לעבור חלק ניכר מהצומת, עדיין המערער לא הבחין בו, כאשר ניסה "לגנוב" את האור הירוק. ב"כ המשיבה התקשתה לראות רשלנות תורמת בדרך נסיעתו של המנוח, אשר נסע, לדבריה, באור ירוק, בנסיעה איטית, כשסביר שמכוניות שעמדו בנתיב הימני מכיוון נסיעת המערער, הסתירו את רכבו של המערער, אשר הגיע במהירות בנתיב השמאלי.
7. שני הצדדים הפנו אותנו לפסיקה עניפה, כאשר כל אחד מהם הפנה לפסיקה ממנה ביקש שנלמד על רמת הענישה שביקש שנאמץ בעניינו של המערער.
8. הפסיקה התלבטה רבות בשאלת שיקולי הענישה בעבירות של גרם מוות ברשלנות ובשאלת מטרות הענישה בכלל ובעבירות שכאלה בפרט, ונדמה, כי כיום לא יכולה להיות יותר מחלוקת, כי הענישה המקובלת והראויה במקרים כאלה, היא מאסר של ממש, היינו - מאחורי סורג ובריח. הנסיבות האישיות של הנהגים יכולות להשפיע, וחייבות להשפיע, שהרי הענישה לעולם אינדבידואלית, אך המשוואה לעולם כוללת גם את טובת הציבור וגם, או - בעיקר, את הקורבן.
בע"פ 3359/04
גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אמר כב' השופט א.א.לוי דברים שיפה כוחם גם בענייננו:
"בית המשפט המחוזי היה ער לכך שנשיאה בעונש מאסר תהיה כרוכה בקשיים לא מעטים למערער, בעיקר לנוכח מרכיביה של אישיותו... ואולם מנגד ניצבת תופעת הקטל בדרכים, אשר מוסיפה לגבות את מחיר הדמים כמעט יום יום. האשם בחלק לא מבוטל של נטל זה רובץ לפתחם של האוחזים בהגה".