לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה,(להלן: "
בית המשפט לתעבורה"). הכרעת הדין ניתנה ביום 24.5.11 וגזר הדין ניתן ביום 2.6.11, ע"י השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 1373-08-09.
המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בגין עבירות של: אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים החצייה בבטחה, עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורהתשכ"א - 1961 (להלן: "
התקנות"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו- 38(2)(3) לפקודת התעבורהתשכ"א- 1961 (להלן: "
הפקודה") וכן עבירה של התנהגות שגרמה חבלה לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות.
בעובדות כתב האישום נטען, כי המערער נהג ברכבו ביום 12.6.08, סמוך לשעה 19:00, ברח' חניתה בחיפה, הגיע לצומת עם רח' חנן. הכביש במקום היה תקין, הראות טובה, שדה הראייה פתוח לפנים למרחק של כ- 70 מ', במקום מסומן מעבר חצייה להולכי רגל הנראה היטב לעין, משני צידי הדרך מוצבים תמרורי ג- 7 המצביעים על קיומו. אותה עת, מימין לשמאל ביחס לכיוון נסיעת המערער, חצתה את הכביש על מעבר החציה הולכת רגל (להלן: "
הולכת הרגל"), אשר הספיקה לחצות את מרבית מעבר החצייה ואז נפגעה על ידי רכבו של המערער.
עוד נטען, כי המערער נהג ברשלנות, בכך שעל אף שעצר לפני מעבר החצייה, ללא סיבה סבירה לא הבחין כלל בהולכת הרגל, החל בנסיעה תוך שהוא מסב את מבטו לשמאל ופגע עם חזית רכבו בהולכת הרגל שנפלה על הכביש (להלן: "
התאונה").
כתוצאה מהתאונה, נחבלה הולכת הרגל וניזקקה לטיפול רפואי.
המערער הודה במקום ובזמן בו נהג ברכב ובכך שהתאונה התרחשה בסמוך למעבר החציה, אך טען כי הולכת הרגל לא הייתה על מעבר החצייה כאשר החל לנסוע. לטענתו התאונה התרחשה לאחר שרכבו עבר את מעבר החציה. עוד טען כי לא פגע בהולכת הרגל אלא היא פגעה בו. ציין, כי מדובר בכביש שבו הוא נוסע מדי יום מזה כ- 40 שנה. עוד ציין כי הביט שמאלה וימינה ולא הבחין בהולכת הרגל, אך כשהחל לגלוש שמע לפתע חבטה על מכסה המנוע, חבטה זו הגיעה מצד ימין של הרכב. הוסיף וטען כי השמש סינוורה אותו ולכן לא יכל היה לראות.
בית המשפט לתעבורה, שמע את העדויות והראיות של הצדדים, החליט להרשיע את המערער בעבירות המיוחסות לו והטיל עליו 6 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 1500 ש"ח.
הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד חומרת העונש.
טענות המערער:
ב"כ המערער טען כי המשיבה לא הוכיחה את יסודות העבירה. חזר על טענותיו שהעלה בפני בימ"ש לתעבורה וטען כי לא הוכח כי המערער לא אפשר להולכת הרגל להשלים את חציית הכביש בבטחה, הואיל ולא הוכח כי הולכת הרגל התחילה לחצות את מעבר החצייה לפני שהמערער התקרב אליו. לטעמו, המדובר בהרשעה על סמך עדות יחידה כאשר במקום התאונה נכחו עדים נוספים. ציין כי המערער עצר את רכבו לפני מעבר החצייה ולאחר שווידא כי אין אף אדם על מעבר החצייה התחיל בגלישה איטית, תוך כדי שהוא מסתכל שמאלה לוודא מתן זכות קדימה לרכב החוצה מצד שמאל.
עוד טען כי לאור הכחשת הולכת הרגל לעניין הגשת תביעה לחברת הביטוח ובהתחשב בנאמר בעדותה, כאילו המערער הציע לה תשלום פיצויים, לא היה מקום להאמין לעדותה המלאה סתירות ושקרים. בנוסף טען כי נסיבות התאונה מצביעות בבירור שהולכת הרגל היא זו שלא עברה במעבר החצייה וניסתה לעקוף את רכבו של המערער מצד ימין ובריצה, תוך תקווה שתספיק לעבור טרם תחילת נסיעתו של המערער.
לחילופין, טען המערער כי לא היה מקום להחמיר בעונש. הפנה לנסיבותיו האישיות ציין כי הוא מחזיק רשיון נהיגה משנת 1974 והוא נוהג בכבישים כבר 37 שנים, במהלך תקופה זו לא היה מעורב בתואנת דרכים כלשהי. לטענתו, לאור גילו והעדר הרשעות קודמות היה מקום להקל בעונשו ולהסתפק בפסילה על תנאי.
משכך, ביקש המערער לבטל את הכרעת הדין ולזכות אותו מכל אשמה ולחילופין להקל בעונשו ולהמיר את הפסילה בפועל לפסילה על תנאי.
טענות המשיבה:
המשיבה סבורה שיש לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. לטעמה אין להתערב בממצאי מהימנות ועובדה אשר נקבעו ע"י הערכאה הדיונית. ציינה כי הרשעת המערער לא מבוססת רק על עדות יחידה של הולכת הרגל, אלא היא נתמכת גם בעדותם של בוחן התנועה ועד נוסף שעדותו הוגשה לבימ"ש בהסכמה. בימ"ש התרשם מהעדים שבפניו והעדיף את גרסתה של הולכת הרגל על פני גרסתו של המערער.
באשר לעונש, ציין ב"כ המשיבה כי אין מקום להתערב בגזר הדין של בית המשפט לתעבורה, אשר עומד ברף ענישה הולם. עוד ציין כי בימ"ש לתעבורה התחשב בנסיבותיו של המערער והטיל עליו פסילה לתקופה סבירה.
עוד הפנה לעברו התעבורתי וציין כי לחובתו של המערער 18 הרשעות קודמות.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהכרעת הדין, בראיות שהיו בפני בית המשפט לתעבורה, בגזר הדין ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.