עפ"ת
בית המשפט המחוזי מרכז
|
23946-11-11
15/01/2012
|
בפני השופט:
אחיקם סטולר
|
| - נגד - |
התובע:
ולדימיר סלווטסקי
עו"ד גולן
|
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. המטה הארצי / מדור פניות נהגים
עו"ד מזור
|
| פסק-דין |
לפניי ערעור על החלטתו של בימ"ש לתעבורה במחוז מרכז בתיק המ"ש 3545-09-11 מיום 21.9.11 לפיה בקשת המערער להישפט באיחור בגין דו"ח מספר ----- (להלן: "הדוח") נדחתה.
ביום 13.6.10 בוצעה העבירה נשוא הדוח שעניינה מהירות. המערער הגיש בקשה למשטרת ישראל להסבת הדוח הנ"ל על שם פ.מ .
הבקשה שהוגשה להסבת הדוח נדחתה על ידי משטרת ישראל וזאת מאחר שהמערער לא עמד בזמנים שנקצבו בדין. בשל כך הוגשה לבימ"ש קמא בקשה להישפט באיחור וזאת נדחתה על ידי בימ"ש קמא.
בהחלטתו בית המשפט קמא כותב שהדוח המקורי נשלח לכתובתו הרשומה של המערער בדואר רשום ביום 30.5.10 ומכוח תקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי קיימת חזקת מסירה. המבקש לא הרים את הנטל ולא סתר את החזקה. עוד מוסיף בית המשפט וכותב שאין בפניו כל הסבר מניח את הדעת מדוע המתין המערער למעלה משנה עד להגשת הבקשה, משקבע המחוקק מסגרת זמן להגשת בקשות להסבת דוח ולחלופין בקשות להארכת מועד להישפט דרושים נימוקים כבדי משקל להצדקת סטייה מלוח הזמנים עליו החליט המחוקק. אין להשאיר בידי כל אזרח הזכות לבחור מועד פנייה לערכאות כראות עיניו. עניין זה נוגד את אינטרס הציבור ומהווה אפליה לרעה של שאר האזרחים העומדים במסגרת הזמן אותה הכתיב המחוקק.
מטעם זה דחה בית המשפט קמא את הבקשה.
המערער טוען כי לא הוא שנהג ברכב במועד האמור ובמכתב שצירף לבקשתו כתב כי לא קיבל את הדואר הרשום וכן אדם אחר נהג במקומו מר פשצ'נקו הנ"ל וכן צירף מכתב ממר פשצ'נקו שמודה שביום האמור נהג במהירות העולה על המהירות המותרת בחוק. בא כוחו של מר פשצ'נקו הצהיר בפניי כי ככל שהתיק יוחזר לבימ"ש קמא כי אז מוותר מר פשצ'נקו על טענת התיישנות ככל שיש לו טענה כאמור.
ב"כ המדינה טוענת כי יש לדחות את הערעור שכן על פי הוראות החוק אין להיעתר לבקשה ודי לבקשה שנשלחה בדואר רשום לכתובתו של המערער ואין צורך להמציא אישור המצאה ועל המערער הנטל להוכיח שלא קיבל את ההודעה על הדיון.
הכרעה
סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי {נוסח משולב} התשמ"ד - 1982 קובע:
"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין גזר הדין אם ניתנו בהיעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין ..."
בית המשפט העליון
ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.10.03) דן בתנאים הקבועים בסעיף 130 (ח) הנ"ל וקבע:
"התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו."
הנה כי כן, על בית המשפט לבחון האם נגרם עיוות דין אם לאו. במקרה דנן לא יכול היה המערער לפנות לפני המועד שפנה בפועל לבית המשפט שכן על פי הכתוב במכתבו נודע לו על דבר העברה רק כאשר קיבל את גזר הדין שניתן כאמור ללא נוכחותו.
נוכח העובדה שצורף מכתבו של מר פשצ'נקו אשר מודה שנהג במועד האמור במהירות שהיא מעבר למהירות המותרת בחוק, אני סבור שייגרם עיוות דין למערער אם יורשע בעבירה אותה לא ביצע.
אשר על כן, ראיתי לקבל את הערעור.
כתב האישום יומר לשמו של מר מ.פ הנ"ל.
<#8#>
ניתן והודע היום כ' טבת תשע"ב, 15/01/2012 במעמד הנוכחים.