ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט אופיר), מיום 3.12.12, בתיק המ"ש 2077-11-12, לפיה דחה בקשה להארכת מועד להישפט בגין שני דו"חות ברירת משפט, וקבע כי לבית משפט אין סמכות עניינית לדון בבקשה, כאמור בסעיף 229 לחסד"פ, מאחר והמערערת לא פעלה לפי הנחיות המשטרה.
מדובר בשני דו"חות (ממצלמה) בגין נהיגה במהירות מופרזת, בעבירות שבוצעו בתאריכים 14.4.11 ו- 14.6.11. למערערת נודע על קיומם של הדו"חות, בחלוף המועד להגשת בקשה להשפט. היא פנתה למרכז פניות נהגים ארצי, וטענה כי במועדים הנ"ל נהגו בכלי הרכב נהגים שכירים, מסרה את פרטיהם, ועתרה לבטל את הדו"חות או להסב אותם על שם הנהגים.
נציג מרכז פניות נהגים דחה את הבקשה, מהטעם שהוגשה באיחור. נאמר במכתב כי הודעות תשלום הקנס נשלחו לכתובת:
רהט 85357 וחזרו כ"לא ידוע במען". מדובר בכתובת שנשלפה ממאגר הנתונים של משרד התחבורה. מכיוון שכך, ומכוון שחובת עדכון הרשויות בכתובת מדוייקת ועדכנית חלה על הנמען, נדחה הבקשה.
ב"כ המערערת טען במכתב תשובה, כי כתובתה המדוייקת של המערערת הינה:
רהט 85357
אצל אחמד אבו פרח בית 24 שכונה 4, וכתובת זו דיווחה המערערת לרשם החברות במסמכי היסוד, בעת הקמתה. להוכחת טענותיו צירף ב"כ המערערת למכתבו את תדפיס רשם החברות. הבקשה נדחתה, והמערערת נתבקשה לדאוג לעדכון כתובתה במשרד הרישוי.
ב"כ המערערת פנה לבית משפט קמא בבקשה להישפט, והעלה את הטענות דלעיל. לטענתו, המערערת דיווחה כתובת נכונה ברשם החברות, אולם בשל שליפת משרד התחבורה כתובת שגויה, לא הגיעו הדו"חות ליעדם.
בית משפט קמא דחה כאמור את הבקשה מחוסר סמכות, ועל כך נסב הערעור.
ב"כ המערערת טוען, כי היה על בית משפט קמא לקבל את הבקשה מאחר והדו"חות לא נשלחו לכתובתה הרשומה של המערערת, למרות שהיא דיווחה כראוי לרשם החברות, ומיצתה את כל ההליכים מול המרכז לפניות נהגים.
במהלך הדיון בערעור, הוגש לבית משפט גם רישום שינוי בעלות רכב. בכתובת המערערת נרשם רק שם העיר רהט.
ב"כ המערערת טען, כי העברת הבעלות נעשתה על ידי סוחר הרכב, אשר רשם את הכתובת, והיא לא שמה לב לכך. מכל מקום, כתובות של חברות ניזונות מרשם החברות בלבד, ולא מהצהרת החברה במשרד הרישוי.
ב"כ המשיבה התנגד לקבלת הערעור. לטענתו, העברת הבעלות נעשתה במרץ 2011, והעבירות בוצעו חודשים ספורים לאחר מכן. שטר המכר נושא כתובת חסרה, והיה על המערערת לדאוג לכתובת מלאה. בכל מקרה, היה על המערערת לדאוג לכך שבמשרד הרישוי תופיע הכתובת המלאה ולא די ברישום נכון אצל רשם החברות. לבסוף, טרם ניתנה החלטת התובע בעניין זה, והיה צורך לפנות אליו ולהגיש את הבקשה.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.
המערערת פנתה למשטרה לפי סעיף 229(ה), דהיינו בחלוף המועד הקבוע בסעיף 229(א), והמשטרה הודיעה כי היא מסרבת לדון בבקשה באיחור, ודחתה את טענת המערערת ביחס להעדר ההמצאה כדין. מדובר בתשובה שהיא סוף פסוק, ועל כן, לא ברור לי מדוע סבר בית משפט קמא כי הוא משולל סמכות עניינית לדון בבקשה.
אומנם בתשובותיה למערערת, הורתה המשטרה לעדכן את הכתובת במשרד הרישוי, אולם אין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין דחיית בקשת המערערת להסב את הדו"חות, בגין האיחור בהגשת הבקשה.
מדובר למעשה בבקשה להארכת מועד להגיש בקשה להישפט, לפי סעיף 230 לחסד"פ, והיא בסמכות בית משפט.
לגופו של עניין, כתובת המערערת דווחה כהלכה לרשם החברות, משם קיים שיתוף עם מחשב משרד הפנים, ממנו גם רשות הרישוי שואבת נתונים. הטעות שארעה נעוצה ברשויות המדינה, אשר לא הקלידו את הכתובת במלואה, והשורה האחרונה בכתובת המופיעה במחשב רשם החברות:
"אצל אבו פריח אחמד שכונה 4 בית 24", לא הועברה מסיבה כלשהי למחשב משרד הרישוי. על כן נותרה שם כתובת חסרה, והמערערת לא היתה יכולה לדעת על כך.
בנסיבות אלה, כאשר לא נפל פגם בהתנהגותה של המערערת והדו"ח לא הגיע אליה שלא באשמתה, יש להאריך לה המועד להגיש הבקשה.
על כן, אני מקבלת את הערעור ומאריכה למערערת את המועד להישפט.
מזכירות בית משפט קמא תדאג לפתיחת התיקים.
ניתן והודע היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.