<#9#>
1. המשיבים הורשעו על-סמך הודייתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן בשלישית, שהוגש בתיק זה.
באשר למשיב מס' 1, רועי סלומון - מדובר בעבירות של התפרצות, גניבה וקשירת קשר לביצוע פשע, מחודש דצמבר 2009. לכך צירף משיב זה תיק נוסף של החזקת סכין, מנובמבר 2009.
באשר למשיב 2, ולדימיר יליזרנקו - מי שהיה נאשם 3 בתיק המקורי, מדובר בעבירה של סיוע להתפרצות וגניבה באותו אירוע שבגינו הורשע משיב מס', 1 מדצמבר 2009, כאמור לעיל.
2. בית-משפט קמא (כב' השופט מ' לנדמן) קיבל באשר למשיבים תסקירים של שירות המבחן, ובסופו של יום הטיל עליהם את העונשים הבאים:
על המשיב מס' 1 - הוטלו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות; קנס כספי בסך 2,500 ש"ח; וכן חוייב לפצות את המתלונן בתיק זה. נגד משיב זה היו תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי בני 12 חודש ו- 6 חודשים. בית-משפט קמא חידש אותם למשך שנתיים נוספות מיום מתן גזר הדין. בגין העבירה של החזקת סכין, הטיל בית-משפט קמא על המשיב 6 חודשי-מאסר על תנאי למשך שנתיים.
על משיב מס' 2 - הוטלו 6 חודשי מאסר על תנאי; וכן שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות; קנס בסך 1,000 ש"ח ופיצוי למתלונן.
3. על הענישה מערערת המדינה בפנינו. בהודעת הערעור, כמו גם בטיעון בפנינו, טענה המדינה כי הענישה שהוטלה בבית-משפט קמא, חורגת מנורמת הענישה הסבירה והמתחייבת מאופיין של העבירות בתיק הנוכחי, כמו גם מנסיבותיהן הספציפיות, כמשתקף בכתב האישום.
לענין עבירת הפריצה מפנה המדינה לאמור בכתב האישום, ולפיו מדובר בפריצה מתוכננת ומתוחכמת, שבסופה נגנב שלל רב. המשיבים בחרו מראש יעד, ואין מדובר ביעד מקרי. הם הצטיידו במפתח, חילקו ביניהם תפקידים (חלוקת התפקידים כוללת גם נאשמים נוספים, שהיו שותפים לכתב האישום). הפריצה עצמה, כאמור, בוצעה באופן מתוחכם. המשיבים ושותפיהם תלשו את מערכת האזעקה ופתחו את הדלת באמצעות המפתח המותאם. המשיבים גנבו, כאמור, רכוש רב, שכלל תכשיטים, כסף, מחשב ועוד. המשיבים גם נמלטו ממקום האירוע בצורה מאורגנת ומתוכננת.
טיעונה של המדינה, בהתייחס לעבירת הפריצה, כולל שני ראשים: הראש האחד, כאמור, עניינו התכנון שבפריצה ואופן הביצוע של הפריצה, כמפורט לעיל; הראש השני עניינו, החומרה האינהרנטית של עבירות הפריצה, הפגיעה בתחושת הבטחון והצורך להילחם בה באמצעות ענישה מחמירה.
לכך מוסיפה המדינה גם את נסיבותיו האישיות של המשיב 1 בשבפנינו. מדובר במי שלחובתו 5 הרשעות קודמות ובהן 19 עבירות רכוש. המשיב כבר ריצה תקופת-מאסר ארוכה בת 30 חודשים. את העבירות הנוכחיות ביצע לאחר ששוחרר. למשיב, כאמור, 2 מאסרים על תנאי, שלא הרתיעו אותו מביצוע העבירה.
המדינה מפנה גם לגזר הדין, שבו הוטלו על המשיב אותם חודשי-מאסר. המשיב העלה בפני בית המשפט אז אותן נסיבות עליהן הוא נשען גם היום, וזכה להתחשבות (הכוונה לתאונת דרכים שעבר המשיב).
עוד מפנה המדינה גם לחומרתה של עבירת החזקת סכין והצורך להילחם בה.
4. בית-משפט קמא נתן משקל רב לתהליך השיקום. לטענת המדינה, המשקל שניתן רב מידי. השיקום איננו יכול להוות מענה מוחלט למעשיו של המשיב. מי שביצע מעשים כדוגמת אלה שביצע המשיב, מן הראוי שיצא
"את שערי בית המשפט כשלחובתו עונש הרתעתי דיו".
נימוק נוסף אליו מפנה המדינה עניינו, העונש שהוטל על מי שהיה נאשם מס' 2 בתיק זה. על נאשם זה הוטלו 28 חודשי מאסר, ולא היתה כל סיבה של ממש לאבחנה המהותית שערך בית-משפט קמא, כאמור לעיל.
5. הסניגורת, מצידה, תומכת בהנמקתו, שלא לדבר על התוצאה אליה הגיע בית המשפט. המשיב עבר תהליך שיקום "מפליא", כך לטענת הסנגורית. לענין זה נשענת הסניגורית על האמור בתסקירים. המשיב שינה לחלוטין את אורח חייו. אינטרס החברה הוא לתת יד לתהליך שיקום זה, ולא להשיג את המשיב אחורנית, בכך שיישלח כעת לריצוי מאסר בפועל.
באשר לעונש שהוטל על נאשם 2 טוענת הסניגורית, כי עקרון אחידות הענישה איננו עקרון בלעדי, ויש גם נימוקים נוספים שיש לשקלל אותם לענין העונש.
6. בא-כוחו של המשיב יליזרנקו מבקש אף הוא להותיר את הענישה שהטיל בית-משפט קמא בעינה. המשיב מנהל אורח חיים חיובי, כעולה מהתסקיר שהוגש בעניינו. אין למשיב עבר פלילי. בניגוד לטענת המדינה, המשיב איננו מטשטש את חלקו.
שני הסניגורים גם יחד מפנים לכך, שעד לדיון בפנינו הספיקו המשיבים כבר לרצות חלק מהשירות לתועלת הציבור, שהוטל עליהם בבית-משפט קמא