פסק-דין בתיק עפ"א 34388-08-12

1.         לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת גלית אוסי-שרעבי) בת.פ. 01/06/00012964.

בהכרעת הדין מיום 16/4/12 הורשע המערער בביצוע עבירת בניה ללא היתר לפי סעיפים 145 ו- 204 (א) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ח - 1965 (להלן: " החוק") בגין הצבת מכולות ומבנה מפלסטיק (להלן: " המבנים") בשטח חצר ברחוב 2203 מס' 1 גוש 6634 חלקות 54 ו- 102 בתל אביב, ובגין שימוש בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה והאחראי לביצוע עבודות הבנייה.

ביום 9/7/12 ניתן גזר דין שהטיל על המערער קנס כספי בסך 36,000 ש"ח. תשלום אגרה בסך 6,586 ש"ח וצו הריסה שהיה אמור להיכנס לתוקף ביום 8/9/12.

2.         כתב האישום הוגש עוד בשנת 2006. בישיבה שנקבעה לשמיעת הוכחות ליום 23/11/09 התבקש תיקון כתב האישום באופן שהוספו שני עדי תביעה נוספים.

כתב אישום מתוקן הוגש רק ביום 7/4/10 ובעקבותיו נשמעו הוכחות בשנת 2012; כך שהעדויות נשמעו כשש שנים לאחר הגשת כתב האישום המקורי.

3.         תמצית טענות המערער:

            א)         באשר להכרעת הדין:

היה צריך לזכות את המערער שכן המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה על מנת להוכיח את עובדות כתב האישום.

נטען כי בית משפט קמא לא נתן חשיבות ומשמעות לעצם קיומם של מספר מועדים שונים לביצוע העבירה וזאת במסמכים השונים.

המערער טען כל העת, כי לא הוא ביצע את העבירה אלא אביו המנוח. אביו נפטר במפתיע בחודש מרץ 2006, ארבעה חודשים לפני המועד שצוין בכתב האישום, ויש משמעות רבה לעובדה שעוד כשנתיים לפני כן, היו כבר במקום המכולות והמבנה נשוא כתב האישום.

המערער מדגיש, כי טענותיו ביחס למועדים לא נטענו על מנת לבסס טענת התיישנות, טענה שבית משפט קמא התייחס אליה מיוזמתו, אלא כדי להוכיח, כי הוא לא ביצע את העבירה.

עוד טוען המערער, כי טעה בית משפט קמא כאשר נתן אמון בעדותו של המהנדס פרידמן והעדיף אותה על פני עדות המערער, וכן על פי התשתית הראייתית שהיתה בבית משפט קמא, לא הוכח כי המערער " היה משתמש בפועל" במבנים " בשעת ביצוע העבירה".

ב)         באשר לגזר הדין:

המערער טוען, כי גזר הדין אינו הולם את הנסיבות. הוא אינו עבריין סדרתי ולא היה מקום גם ליתן צו הריסה וקנס כה גבוה.

4.         המשיבה נסמכת על פסק דינו המנומק של בית משפט קמא וטוענת, כי אין להתערב בממצאי בית משפט קמא אשר נתן אמון בעדויות מטעם המשיבה וזאת גם בנוגע למועד ביצוע העבירה.

5.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי יש לקבל הערעור ולזכות המערער, ולו מחמת הספק, וזאת מהנימוקים הבאים:

א)         כפי שצוין בראשית הכרעת הדין, אין חולק כי המבנים נשוא כתב האישום היו מצויים במקום במועד הביקורת. אין חולק, כי לא ניתן היתר לבנייתם ולא הועלתה טענה כי הצבת המבנים אינה טעונה היתר, אלא שקיימת חשיבות עליונה במקרה דנן לדעת, מה היה מועד " ביצוע העבירה" וזאת כיוון שבכתב האישום המתוקן נטענו כלפי המערער שתי עובדות:

(1)        במהלך יולי 2006 או בסמוך לכך  הציב המערער את המבנים, ללא היתר.

(2)        המערער היה "המשתמש במקרקעין בפועל בשעת ביצוע העבירה והאחראי לביצוע עבודות הבנייה המתוארות.