עפ"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
24183-07-13
14/10/2013
|
בפני השופט:
ירון לוי
|
| - נגד - |
התובע:
אילנה גוטנברג בר-זאב
|
הנתבע:
עיריית תל-אביב
|
| פסק-דין |
הערעור
1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כבוד השופטת תבור) (להלן: "
המותב הראשון") בתיק 01/11/0001716 לאחר שהכרעת הדין, בעקבות שמיעת הראיות ניתנה על ידי מותב אחר (כבוד השופטת אוסי-שרעבי) (להלן: "
המותב השני").
העובדות הרלוונטיות
2. נגד המערערת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של אי קיום צו בית משפט לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.
בעקבות כפירת הנאשמת, שלא היתה מיוצגת, נשמעו הראיות בפני המותב הראשון.
ביום 11/12/2012 נתן המותב הראשון הכרעת דין לפיה הורשעה המערערת והטיעונים לעונש נדחו ליום 27/02/2013.
מטעמים שלא הובהרו, נשמעו הטיעונים לעונש בפני המותב השני שביום 29/05/2013 גזר את דינה של המערערת ל-3 חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים, קנס בסך 21,000 ש"ח או 60 יום מאסר תמורתו והתחייבות בסך 15,000 ש"ח.
המחלוקת
3. טענתה העיקרית של המערערת מכוונת כלפי חילופי השופטים, על פי הטענה, ללא הצדקה עניינית, באופן המצדיק את ביטול גזר הדין.
לטענת המערערת, אין בגזר הדין התייחסות לעובדות שעלו במהלך המשפט, ויש בו מסקנות שאינן עולות בקנה אחד עם העובדות שהוכחו במסגרת הבאת הראיות, תוך הפניה לראיות ספציפיות.
4. המשיבה סברה שלא נפל כל פגם בהליך ולמצער, כי אין מדובר בפגם המצדיק ביטול גזר הדין. לטענת ב"כ המשיבה מדובר בפרקטיקה מקובלת בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב - יפו, וכי אם יבוטל גזר הדין תהא זו פעם ראשונה שיוחזר תיק מסיבה זו.
דיון ומסקנות
5. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, טיעוני הצדדים ופסיקה רלוונטית הגעתי לכלל מסקנה שהערעור בדין יסודו. כפי שיובהר בהמשך, הטעם לקבלת הערעור הוא פגם דיוני ואין בכך משום הבעת דעה ביחס לתוכן גזר הדין.
להלן יפורטו טעמיי:
הכלל
6. הלכה היא כי "
על שופט לעשות כל מאמץ להימנע מהשתחררות בלתי ראויה מהדיון במשפט, העלולה לפגוע פגיעה של ממש בהליכי המשפט ובאמון הציבור, תוך הכבדה שלא לצורך על המערכת השיפוטית" (ע"פ 1164/97
יעקובי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 229, 231-232).
הכלל הוא כי "
שופט המתחיל לשבת לדין בענין מסוים ראוי לו כי יסיים את הדיון ולא יעביר את שרביט ההכרעה לשופט אחר זולתו" (בש"פ 9554/02
ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18/11/2002)).
7. סבורני כי בהקשר של חילופי שופטים, מבחינת יעילות הדיון, ונוכח העומס הרב במשפטים פליליים בבתי משפט השלום בכלל, ודיונים בבתי המשפט לעניינים מקומיים בפרט, עדיפה הפרשנות הקובעת כי "
השלב המעשי של הדיון מתחיל רק בשמיעת הראיות" (ע"פ 4921/91
תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 609).
8. החשיבות של המשך ניהול המשפט על ידי שופט ששמע את הראיות והכריע את הדין נובעת מכך ששופט זה התרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים שהובאו לפניו, ובחן באופן מעמיק את הראיות שבהן הכריע. להיכרות עומק זו השלכות על גזירת הדין, ועל תחושת המתדיינים בדבר רצינות יחס בית המשפט לעניינם, שלעיתים עלולות להיות לו השלכות גורליות על המשך חייהם.