פסק-דין בתיק עפ"א 17953-12-12

1.         לפני ערעור על הכרעת דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופטת גלית אוסי- שרעבי) מיום 24/10/12 בת.פ. 08110002377 אשר זיכתה את המשיב מעבירה של הנחת פסולת  בניין במקום ציבורי שלא על פי הסכמת מפקח בכתב ובהתאם להוראותיו. עבירה לפי סעיף 7 (ד) 1 לחוק העזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"מ - 1980 (להלן: " חוק העזר").

2.         בהודעת תשלום הקנס שקיבל המשיב נכתב כי הוא השאיר בשטח המדרכה (ליד בניין מס' 231 ברחוב דיזינגוף בת"א) שברי בלוקים + בלות ובתוכן פסולת בניין. המפקח כתב בהערתו כי המשיב "הודה בשייכות" אך טען, כי עמד להכניס הכל לרכב.

3.         המשיב הוא קבלן שיפוצים. הוא טען כי הוא יצא עם שני בלוקים ושק. ניגש אליו פקח ביקש ממנו ת.ז. חזר לאחר חמש דקות "ורק לאחר מכן הבנתי מה הוא רוצה ממני" (עמ' 5 שור 13 לדיון מיום 24/10/12). בחניה שאליה הוא ניגש עם הבלוקים חנה רכבו של האדם שהוא ביצע עבורו את עבודת השיפוצים. הוא רצה לשים את הבלוקים וללכת לרכבו על מנת לקרב אותו למקום העבודה. הניח את הבלוקים על שפת הכביש והלך להביא את האוטו. הכחיש כי היו בלות במקום (בלה זהו שק מלא בחול) והעיד, כי בלות שוקלות משקל רב ולא ניתן להרימן ביד ללא עזרת מנוף.

מטעם המערערת העידו 3 פקחים. כולם לא זכרו את עובדות המקרה אלא הניחו שמה שכתוב בדו"ח הוא אמת.

בימ"ש הגיע למסקנה, כי אשמתו של המשיב לא הוכחה מעבר לספק סביר כנדרש, וככל שהמשיב הניח את הפסולת למספר רגעים ("הנחה רגעית") על מנת להביא אמצעי לפינוי הפסולת, אין לקבוע כי הנאשם ביצע את העבירה, וגם אם זו "עבירה" הרי מדובר ב"זוטי דברים".

4.         המערערת טוענת, כי הוכח שהמשיב הניח פסולת במקום ציבורי ללא הרשאה ולא היה מקום לזכותו מהטעם שמדובר ב"הנחה רגעית" וכי לא הוכח כלל כי מדובר ב"הנחה רגעית". הנאשם לא הביא לעדות את בעל הבית ולא כל ראיה ממשית אחרת, ובית המשפט אף לא נימק, מדוע מדובר לטענתו ב"זוטי דברים".

5.         דין הערעור להידחות.

א)         בית המשפט שמע את עדויות הצדדים באופן ישיר ובלתי אמצעי והתרשם מהן.

הנאשם - המשיב עמד על גרסתו ולפיה הוא הניח על שפת הכביש שני בלוקים עם שק בלבד על מנת ללכת ולקרב את הרכב שאליו יעמיס את הפסולת.

הוא עמד על כך, כי לא מדובר בשקים שהם "בלות" ,אלא טען שמדובר בשקים "בגודל שקית סופר" (עמ' 5 שורות 23 - 24 לפרוטוקול).

ב)         ב"כ המערערת טענה, כי מהתמונה של צילום המטען בתוך הרכב (ת/3) ניתן לראות, כי מדובר בפסולת בהיקף נרחב ולא כנטען על ידי המשיב אלא שהמשיב עמד על כך ועומד על כך ,שהצילום של המטען ברכב הוא צילום שנעשה לאחר שהוא העמיס את כל הפסולת מהדירה שבה ביצע את השיפוצים וכי לא מדובר בצילום של אותה פסולת שבגינה ניתן הדו"ח.

ג)          כב' השופטת ציינה, ובצדק, כי בפניה היו שתי גרסאות. גרסה אחת של המפקח אשר מטבע הדברים לא יכל לזכור וגם לא התיימר לזכור את פרטי המקרה בזמן אמת אלא הסתמך על הרישום בדו"ח - ת/1.

מנגד, הוצגה גרסת הנאשם .הן הגרסה בבית המשפט והן הגרסה שנכתבה על ידו סמוך לאירוע.

כיוון שהיו סתירות נקודתיות בין שתי גרסותיו של הנאשם,  התייחסה לכך כב' השופטת בהכרעת הדין והגיעה למסקנה כי לא מדובר בסתירות השוללות את הגרסה כולה אלא הכוונה הכוללת של הנאשם היא לטעון כי הוא ביקש להניח לזמן קצר ביותר את הפסולת על מנת להביא את רכבו למקום שלדבריו היה במרחק כ- 20 מטרים מהמקום על מנת לפנות את פסולת הבניין.

משעמדו בפניה שתי גרסאות ובשים לב לכך שעסקינן בהליך פלילי שבו נטל ההוכחה מוטל על המאשימה, ויש להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר, הגיעה כב' השופטת, על סמך מכלול השיקולים שהובאו על ידה בהכרעת הדין, למסקנה ולפיה מתעורר ספק באשמתו של הנאשם ועל כן מצאה לנכון לזכותו.

ד)         לא מצאתי כי יש מקום להתערב בממצאי המהימנות, האמינות והקביעות העובדתיות אליהן הגיע בית משפט קמא.

לא מצאתי גם כי יש סיבה לקבל את הערעור רק מחמת העובדה שבית משפט לא הגדיר, מה בדיוק בעיניו הוא "זוטי דברים".

משהתעורר הספק באשמתו של הנאשם, קבעה כב' השופטת כי יש לזכותו.

מדובר בהכרעת דין הנסמכת על חומר הראיות ובית משפט לא התעלם מהראיות שלפניו ואין מקום שאתערב אני בממצאים אלו.