השופט עמירם רבינוביץ
פתח דבר
זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (תיק עב' 4324/03; השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציגי ציבור מר דוד טבח ומר משה ריטוב) אשר דחה את כל תביעותיה של המערערת בגין תקופת עבודתה וסיומה.
1.
רקע עובדתי
א. המשיב (להלן -
המרכז) הינו מוסד ללא כוונת רווח, העוסק בהוראה, מחקר ויעוץ בנושאים של פיתוח איזורי/ כפרי. על אף היותו של המרכז, חברה הקשורה לסוכנות היהודית (להלן -
הסוכנות), הרי הוא גוף עצמאי שאינו קשור תקציבית אליה, ואינו מחיל עליו את תנאי העבודה החלים בה, על אף שמדי פעם הוחלו באופן סלקטיבי על מי מעובדי המרכז באופן אינדיבידואלי תנאים מסוימים החלים על עובדי הסוכנות .
ב. המערערת עבדה במרכז במשך למעלה משלושים שנה כ"רכזת מנהלית" בחטיבת ההוראה החל מחודש אוקטובר 1972 ועד ליום 31.3.03; עד שנת 1998 עבדה המערערת בהיקף משרה של 100%. מיום 1.5.1998 סוכם עם המערערת, כי במסגרת קיצוצים בתקציב יוקטן היקף משרתה ל-50%, אך המרכז ימשיך להפריש בגינה הפרשות פנסיוניות על בסיס היקף משרתה המלאה.
ג. בשנת 1996 פנתה הנהלת המרכז לפרופ' זוסמן בבקשה לגבש תוכנית, שתסדיר את תנאי הפרישה של עובדי המרכז. פרופ' זוסמן ניסח נוהל, האמור להסדיר את תנאי הפרישה של "
עובדים קבועים אשר יסיימו עבודתם במרכז לפיתוח כתוצאה מצמצום בכוח אדם, אשר יהיו יזומים על ידי ההנהלה, או במקרה של סגירה חלקית או מלאה של המרכז"; (להלן -
הנוהל או
נוהל זוסמן). לשם מימון תנאי הפרישה על פי הנוהל, המליץ פרופ' זוסמן כי המרכז יפריש "
הפרשה חד פעמית במאזן המרכז בגובה הסכום הדרוש לביצוע ההסדר, אילו פרשו כל העובדים במועד ההפרשה. מדי שנה יעדכן המרכז את גובה ההפרשה בהתאם לשינויים במצבת העובדים וזכאותם בהתאם להסדר הפרישה". ההמלצות של פרופ' זוסמן אומצו על ידי המרכז ועוגנו ב"נוהל זוסמן".
ד. בשנת 2003 הוחלט בהנהלת המרכז במסגרת קיצוצים בתקציב להקפיא את נוהל זוסמן. במסגרת החלטה זו נתנה לעובדי המרכז האפשרות לפרוש
מרצונם ולקבל את התנאים
לפורשים מרצון
על פי נוהל זוסמן, או להמשיך ולעבוד במרכז תוך הקפאת הזכויות. המערערת בחרה לסיים את עבודתה במרכז במסגרת זו, ולכן יחסי עובד מעביד בינה לבין המרכז הסתיימו ביום 31.3.2003
ה. להשלמת התמונה יאמר כי ביום 16.2.2003 הודיעה המערערת במכתב להנהלת המרכז על קבלת הצעתו לפרישה "
על סמך הבטחתכם כי אהיה זכאית לכל ההטבות המגיעות לי". בנוסף לכך כתבה המערערת, כי היא מצפה לקבל הפרשי שכר בגין אי קבלת דרגות בשנים 2001-1997, וכי יש לחשב את זכויותיה על פי 100% משרה ("
כפי שהנכם מפרישים למבטחים עד היום");
ו. ביום 4.3.2003 שלחה גב' חוליה מרגוליס, מנכ"לית המרכז, מכתב תשובה למערערת, בו היא מפרטת "
למניעת ספק" את תנאי הפרישה ובהם: "
מענק תקופת הסתגלות של שישה חודשים שיחושבו לפי השכר החודשי הממוצע לשלושת החודשים האחרונים...; מענק פרישה של 60% שיחושב לפי הממוצע בשלושת החודשים האחרונים של השכר החודשי הבסיסי לפנסיה
לפי 50% משרה. כפול מספר שנות הותק..." בסיום המכתב מבהירה הגב' מרגוליס, כי "
מובן שאינך חייבת לפרוש מן העבודה אם אינך מסכימה לעמדתנו"; למרות מכתב זה לא חזרה בה המערערת מכוונתה לפרוש מעבודתה במרכז ופרשה ביום 31.3.2000
ז. המערערת קיבלה עם פרישתה מהמרכז תנאים הזהים כמעט לתנאי פורש עקב צמצומים בכוח אדם היזומים על ידי הנהלת המרכז על פי נוהל זוסמן. לאחר פרישתה הגישה המערערת את תביעתה לבית הדין האיזורי.
2.
ההליך בבית הדין האזורי
א.
טענותיה המרכזיות של המערערת בבית הדין האזורי היו, כי היא סיימה את עבודתה במרכז במסגרת הליך של צמצומים, ולפיכך יש להחיל עליה את "נוהל זוסמן" במלואו; כי יש להחיל עליה את נוהל זוסמן על בסיס 100% משרה, כפי שסוכם עימה בשנת 1998, או לכל הפחות לפי שיעור משרתה המשוקללת, דהיינו 87%; כי המרכז כפוף להסכמים הקיבוציים של הסוכנות (להלן-
הסכם הסוכנות), שעל פיו תנאי פרישתה היו מזכים אותה בפיצויי פיטורים בשיעור 300%, לתשלום 12 חודשי הסתגלות, והפרשי דרגות; כי יש לכלול במשכורתה הקובעת לפיצויים ולפנסיה את התוספות ששולמו לה בגין "רכב" ו"גילום רכב", אשר הן תוספות פיקטיביות, ובהתאם לכך יש להפריש לקופת הגמל תעוז את ההפרשים הנגזרים משינוי זה; כי יש לשלם לה תמורה בגין ימי מחלה שלא נוצלו בפועל.
ב.
המרכז טען, כי המערערת לא פוטרה אלא פרשה מרצונה החופשי וקיבלה את כל המגיעה לה על פי "נוהל זוסמן"; המערערת דרשה מהמרכז תנאים עודפים לאלה שהוצעו לה על ידו, אך המרכז סירב להיענות לדרישות אלה וקבע במפורש מהם תנאי הפרישה שהוא מוכן להעניק למערערת, וכי המערערת אינה חייבת לפרוש, אם אינה מסכימה לתנאים אלה. חרף אי קבלת תנאיה על ידי המרכז, פרשה המערערת מעבודתה; רכיבי המשכורת הקובעת בנוהל זוסמן לגבי מענק ההסתגלות שונים מרכיבי המשכורת הקובעת לגבי מענק הפרישה, ואין בסיס להתעלמות המערערת בטענותיה מהיקף משרתה בעת פרישתה שעמד על% 50 ולא על 100%; שני המענקים שולמו על פי רכיבי המשכורת הקובעת לחישובם על פי נוהל זוסמן, ולא היה מקום לשלמם על פי משכורת משרה מליאה; ההסכמים הקיבוציים של הסוכנות לא חלים כלל על עובדי המרכז, לא באופן ישיר, לא מכוח אימוץ ולא מכוח נוהג, ובכל מקרה חובת ההוכחה בעניין זה מוטלת על המערערת; רכיבי השכר הנוספים, אותם תובעת המערערת הינן תוספות שכר המותנות בתנאי, שאין להפריש בגינן הפרשות פנסיוניות ולהכלילן בפיצויי הפיטורים; המרכז אינו משלם לעובדיו תשלום בגין ימי מחלה שלא נוצלו.
ג.
בית הדין האזורי לאחר ששמע את העדים ובחן את מכלול הראיות דחה את תביעת המערערת על כל ראשיה, כאשר הוא קובע את הקביעות הבאות:
(1). אין המערערת זכאית לתשלום זכויות נוספות על פי "נוהל זוסמן" כפי שמשולמות למי שפוטרה בשל צמצומים במרכז, ולפי היקף משרה בשיעור של 100%, משום שפרשה מעבודתה במרכז מרצונה החופשי, ולא הוכיחה קיומה של התחייבות אחרת או הסכם בינה לבין המרכז לתשלום נוהל זוסמן במלואו. הסכמת המרכז להמשיך ולהפריש את ההפרשות לפי היקף של 100% משרה, אין פירושה הסכמה מכללא לחשב את כל זכויות הפרישה של המערערת לפי 100% משרה. תנאי הפרישה היחידים שהוצעו למערערת הם אלה הכלולים בנ/6 -מכתב המרכז למערערת מיום 4.3.03 (להלן -
מכתב הפרישה). המערערת קבלה תנאים אלה בעצם הסכמתה לפרוש.
(2). המרכז אינו חתום על הסכם הסוכנות, והמערערת לא הוכיחה את אימוץ הסכם הסוכנות, או את קיומו של נוהג במרכז לפעול על פיו. לאור נתונים אלה אין להחיל את הוראות הסכם הסוכנות על עובדי המרכז, ויש לדחות את תביעות המערערת לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור 300%, ולתשלום 12 חודשי הסתגלות והפרשי דרגות הנשענות על הסכם זה.
(3). "הוצאות רכב" ששולמו למערערת לא היו רכיב פיקטיבי. המערערת עצמה הצהירה כי היא משתמשת ברכב לצורכי העבודה וקבלה תשלום הוצאות רכב על סמך הצהרה זו. כמו כן בקשה הלוואה לרכישת רכב לצורכי העבודה. הוא הדין ביחס לרכיב "גילום רכב" שדינו כדין התוספת שבגינה הוא ניתן. כשאלה פני הדברים דין התביעה, להכללת רכיבים אלה בבסיס ההפרשות לפנסיה, להידחות.
(4). תביעתה של המערערת לתשלום בגין דמי מחלה שלא נוצלו, אין לה כל בסיס חוקי, הסכמי או נוהג,ולכן יש לדחותה.
3. טענות הצדדים בערעור
א.
המערערת חזרה למעשה על כל טענותיה, כפי שנטענו בבית הדין האזורי ביחס לפיטוריה במסגרת צמצומים במרכז; חלות הסכם הסוכנות עליה; חישוב תנאי פרישתה על פי הקף משרה של 100% ולחלופין לפי שיעור משרתה המשוקללת; הכללת רכיב הרכב וגילומו במשכורתה הקובעת לעניין פיצויים ופנסיה. המערערת הוסיפה וטענה, כי הוטעתה ביחס לתנאי פרישתה, ומשום כך היא זכאית לחזור בה מפרישתה ולדרוש את חזרתה לעבודה.