השופטת רונית רוזנפלד
1. המערער, חשמלאי רכב במקצועו, עבד במוסך שבבעלות המשיב במשך תקופה בת כשש שנים, עד שבתום התקופה, התפטר מן העבודה. טענת המערער, כי יש לראות את התפטרותו כפיטורים לפי הוראת סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, עקב העתקת מקום מגוריו לעיר קרית גת, נדחתה על ידי בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אהובה עציון; עע 2104/05). בית הדין קבע, כי המערער לא הוכיח טענתו כי התגורר בקרית גת במשך שישה חודשים לפחות. בהיות תקופה זו של מגורים תנאי לזכאות לפיצויי פיצוי פיטורים עקב העתקת מקום המגורים, לפי הוראת סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים, דחה בית הדין את תביעתו של המערער לפיצויי פיטורים.
על כך הערעור שלפנינו, במסגרתו מבקש המערער מאיתנו לאפשר לו להגיש ראיות נוספות.
2.
העובדות כפי שהן עולות מן התיק הן כדלקמן:
א. המערער, שהתגורר בעיר הרצליה, הועסק על ידי המשיב, במוסך חשמלאות רכב ומזוג אויר לרכב, הנמצא בעיר רעננה. המערער עבד במוסך של המשיב במשך תקופה בת כשש שנים, עד שהתפטר מן העבודה ביום 3.12.04.
ב. את תביעתו כנגד המשיב לפיצויי פיטורים, המתבססת על העתקת מקום מגוריו לעיר קרית גת, הגיש המערער לבית הדין האזורי בתל אביב
ביום 4.1.05.
ג. העיר קרית גת מצויה במרחק העולה על 40 ק"מ ממקום מגוריו של המערער. בהתייחס למקום מגוריו בעיר קרית גת הציג המערער בפני בית הדין האזורי שני חוזי שכירות. החוזה האחד, נושא תאריך 5.12.04, הוא חוזה שנערך עם המשכיר דוכמן איגור, ועל פיו הושכר לתובע חדר אחד בדירה בת ארבעה חדרים בקרית גת. תקופת החוזה הינה לשנים עשר חודשים, ודמי השכירות הנקובים בו הינם 200$ לחודש. על פי עדות המערער, דוכמן איגור הינו חברו.
החוזה השני,שנערך באמצעות סוכנות תיווך, הינו עם המשכיר מרק קרמן, נושא תאריך 25.12.04, והשכירות על פיו הינה לשישה חודשים, מיום 10.1.05 ועד 10.6.05. דמי השכירות על פי החוזה הם בשיעור של 1000 ש"ח לחודש, לדירת בת שלושה חדרים. על פי המצוין בחוזה, אם יחפוץ השוכר לעזוב את המושכר לאחר שלושה חודשים, לא יהיה מחויב בפיצוי.
ד. בתקופה הרלבנטית היה המערער בהליכי גירושין. אימו של המערער, אשתו וילדיו התגוררו ומתגוררים בעיר הרצליה.
ה. אין חולק, כי בתקופה שלאחר תום תקופת החוזה אין המערער מתגורר בעיר קרית גת, והוא מתגורר בבית אימו בעיר הרצליה .
3.
המסגרת הנורמטיבית
בסעיף 8 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן-החוק), נקבעו התנאים בהם יראו התפטרות של עובד, עקב העתקת מקום מגוריו, כפיטורים. לעניין שלפנינו יש רלוונטיות להוראות סעיפי המשנה (2) ו-(3) לסעיף 8. לפי הוראת סעיף 8(2) לחוק, יראו התפטרותו של עובד כפיטורים, אם העתיק את מקום מגוריו לישוב חקלאי או ל"אזור פיתוח". העיר קרית גת נמנית עם הישובים המוכרים כישובים באזורי פיתוח, וזאת בהתאם לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים בה כפיטורים) התשכ"ד-1964 (להלן -
התקנות).
בסעיף 8(3) לחוק נקבע, כי יראו התפטרות כפיטורים עקב העתקת מקום מגורים "מחמת נסיבות אחרות שנקבעו בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת מסיבות המצדיקות את העתקת מקום מגוריו של העובד".
בתקנה 12(ז) לתקנות נקבע, כי יראו התפטרות של עובד לפי פיסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר העובד מעבודתו עקב גירושיו, והעתיק את מקום מגוריו לישוב המרוחק 40 ק"מ לפחות ממקום מגוריו הקודם.
בין שההעתקה היא לישוב באזור פיתוח, ובין שהיא עקב גירושין, לישוב המרוחק ארבעים ק"מ לפחות ממקום המגורים הקודם, תנאי לזכאות לפיצויי פיטורים לפי התקנות הוא מגורים בישוב אליו העתיק העובד המתפטר את מקום מגוריו, במשך תקופה בת שישה חודשים לפחות.
פסק הדין של בית הדין האזורי.
4. בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על חוסר בהירות בתביעת המערער, שלא ברור ממנה אם היא מושתתת על הוראת סעיף 8(2) לחוק בדבר העתקת מגורים לאזור פיתוח, או שמא היא מושתתת על הוראת סעיף 8(3) והתקנות שהותקנו מכוחו בדבר העתקת מקום המגורים עקב הגירושין. כך או כך, בכל אחת משתי האפשרויות, נדרש על פי התקנות כי העובד התגורר לפחות שישה חודשים בישוב אליו העתיק את מקום מגוריו עובר להתפטרותו. בשאלה אם אומנם התגורר המערער בקרית גת במשך שישה חודשים, נחלקו הצדדים, וזהו סלע המחלוקת אליו נדרש בית הדין האזורי בפסק דינו.
5. בבואו להכריע בשאלה שבמחלוקת נתן בית הדין האזורי דעתו לכך כי המערער סיים עבודתו אצל המשיב ביום
3.12.04 ואת תביעתו הגיש לבית הדין כבר ביום
4.1.05, כך שבאותה עת לא עמדה לו זכות כלשהי לקבלת פיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו מן העבודה.
בית הדין התייחס לחוזי השכירות שהציג המערער וציין כי מדובר בחוזים הנחזים להיות לתקופת המגורים המינימלית הנדרשת על פי התקנות. כמו כן ציין, כי המערער לא הציג תעודת זהות שבה נרשמה כתובת מגוריו בקרית גת.
בית הדין הפנה לעדותו של חוקר פרטי ששכר המשיב ממנה עולה, כי המערער המשיך לשהות עם רכבו באזור הרצליה והשרון ואף עבד במוסך באזור. גם מידת השימוש בחשמל, בגז ובמים הצביעו על כך שהמערער לא התגורר בדירה שהשכיר בתקופת הנטענת. אף גרסתה של העדה מטעמו של המערער, שהיא שכנתו לכאורה לדירה ששכר, לא היתה מהימנה על בית הדין, ככל שבאה לתמוך בגרסת המערער כי התגורר בדירה במשך שישה חודשים.