השופט שמואל צור
1. בפנינו ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בירושלים (הרשמת חופית גרשון; עב 1976/05), אשר פסק למערערת את מלוא תביעתה על יסוד כתב התביעה, בהעדר הגנה. בית הדין חייב את המשיבה גם בהוצאות משפט בסך 1,750 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. הערעור נסוב על מיעוט סכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו למערערת.
הרקע
2. המערערת הינה חברה לניהול קופות גמל המנהלת, בין היתר, את קרן ההשתלמות של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן-
קרן ההשתלמות). מספר עובדים של המשיבה חברים בקרן ההשתלמות.
3. המערערת התקשרה בהסכמים עם המשיבה ועם מספר עובדיה לפיהם היה על המשיבה להפריש מידי חודש לחשבונות העובדים אצל המערערת 10% ממשכורתו של כל עובד (7.5% חלק המעביד ו- 2.5% חלק העובד).
4. המשיבה לא העבירה באופן סדיר את התשלומים לחשבונות עובדיה בקרן ההשתלמות וכן לא העבירה לידי המערערת את דו"חות קופות הגמל ובהם פרטיהם האישיים של העובדים העמיתים בקרן ההשתלמות, לרבות משכורותיהם ושיעור ההפרשות בגינם.
5. פניותיה החוזרות והנשנות של המערערת בעל-פה ובכתב למשיבה לא הועילו ועל רקע זה היא הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה נגד המשיבה, לתשלום יתרת חובה של המשיבה לקרן ההשתלמות נכון לחודש דצמבר 2004 בסך של כ- 151,900 ש"ח.
6. המשיבה הוזמנה לדיון אך לא התייצבה ולא הגישה כתב הגנה. על רקע זה, נתן בית הדין האזורי ביום 29.11.05 פסק דין נגד המשיבה על יסוד כתב התביעה. בית הדין חייב את המשיבה לשלם למערערת את מלוא סכום התביעה בצירוף פיצויי הלנה כחוק. בנוסף, הורה בית הדין למשיבה להעביר לידי המערערת רשימה עם פירוט משכורתיהם של כל העובדים החברים בקרן ההשתלמות וכן פירוט הסכומים המדויקים שהיה על המשיבה להפקיד בקרן ההשתלמות מידי חודש בחודשו מאז חודש יוני 2004 ואילך. בית הדין חייב את המשיבה בהוצאות משפט בסך 1,750 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ.
7. הערעור בפנינו נסוב על גובה החיוב בהוצאות ושכר טרחה. לטענת המערערת, היה על בית הדין לפסוק שכר הטרחה לפחות לפי התעריף המינימלי המומלץ שהוא לא פחות מ- 11,328 ש"ח. כן טוענת המערערת כי אין סיבה שעמיתים אחרים בקופת גמל יממנו את הוצאות שכר טרחת עורכי דינה.
8. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי וטוענת כי אין להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בפסיקת שיעור הוצאות משפט ושכר טרחה. לטענתה, המערערת לא הוכיחה כי מדובר בהחלטה חריגה באופן ניכר העולה כדי טעות יסודית. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הסכום הפסוק (151,900 ש"ח) אינו משקף כלל את חובה למערערת ורחוק מגובה הסכום המקורי, שכן סכום של כ- 113,037 ש"ח שולם לעמיתי המערערת זה מכבר, כך שלמעשה החוב עומד על 38,683 ש"ח בלבד. עוד טוענת המשיבה כי ביום 13.3.06 היא הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, אך עד היום המערערת לא השיבה לבקשה וטרם נתקבלה החלטה.
9. הדיון בערעור התקיים בדרך של סיכומים בכתב.
10. תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 קובעת לאמור:
הכלל בדבר הוצאות
"בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון".
מנוסח התקנה האמורה עולה, כי עניין הוצאות משפט ושיעורן בהליך בבית הדין לעבודה נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בסכום הוצאות המשפט שנפסקו על ידי הערכאה שבפניה התנהל הדיון, אלא אם נפל בהחלטת אותה ערכאה פגם יסודי וטעות יסודית בשיקול דעתה (ע"א 77/85
חברת החשמל, מחוז ירושלים בע"מ - חברת החשמל בע"מ, פ"ד לט, חלק שני, עמ' 592).
11. בתקנות בית הדין לעבודה לא נמצאה הוראה דוגמת זו שבתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי שכר הטרחה הנפסק לא יפחת מן התעריף המינימלי. "אין זו השמטה מקרית אלא העדר ההוראה נובע מאופיין המיוחד של ההתדיינויות בבתי הדין בתחום משפט העבודה ובטחון הסוציאלי, שבהן יש לקבוע אמת מידה שונה מזו שנקבעה בתעריף המינימלי בבתי המשפט" (דב"ע נא9-6/
חב' מייסון בע"מ נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פד"ע כג, 430). עם זאת נפסק כי התעריף המינימלי מנחה את בתי הדין אך לא מחייב אותם (דב"ע מו/99-3
רחמים אביטן - הסוכנות היהודית, (לא פורסם)).
12. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל, בחלקו. כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת בית הדין ותעריף שכר הטרחה המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין אינו מיושם בבית הדין בדרך בה הוא מיושם בערכאות שיפוט אחרות.
עם זאת, פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה - הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.
12. בבואנו ליישם את העקונות האמורים על ענייננו, סבורים אנו כי בית הדין האזורי פסק למערערת שכר טרחה בסכום נמוך באופן משמעותי (2,500 ש"ח) המצדיק התערבותנו. מדובר בפסק דין לתשלום סכום של כ-150,000 ש"ח, מבלי להביא בחשבון את סכום פיצויי ההלנה. לפסיקה שכזו קיים תעריף מומלץ של לשכת עורכי הדין בסכום של כ-11,000 ש"ח. מדובר בתביעה של קופת גמל נגד מעסיק שלא העביר כספים לחשבון העמיתים. אף שמדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, אין חולק כי הכנת התביעה, כשלעצמה, והטיפול בה בבית הדין - אף שהיה קצר - היו כרוכים בהשקעת עבודה מקצועית אשר אין לפוטרה כלאחר יד. עם זאת סכום ההוצאות שנפסק תאם את ההוצאות שהיו בפועל.
13. בהתחשב במכלול השיקולים, מוצאים אנו כי נכון היה לחייב את המשיבה בשכר טרחה בבית הדין האזורי בסכום של 7,500 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק, וכך אנו מורים.