פסק-דין בתיק עע 734/06

השופטת נילי ארד

• 1.      עניינו של ערעור זה בפסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אביטל רימון קפלן ונציגי ציבור גב' ליבסר שרה ופטוקה ישעיהו; עב' 2727/05) אשר מחק על הסף את תביעתה של המערערת נגד המשיבים תוך חיובה בהוצאות משפט.

הרקע

• 2.      המערערת שהיא גננת במקצועה, הגישה ביחד עם עובדות אחרות תביעות לתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר בגין שכר שלא שולם במועדו, נגד מעסיקתן המועצה המקומית ערערה (המשיבה 1 להלן: המועצה). פסקי הדין  בתביעות אלה הוגשו לביצוע באופן מרוכז בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה.

• 3.      בצו שהוציא ראש ההוצאה לפועל, הרשם אהוד קפלן (להלן: ראש ההוצאה לפועל) ביום 1.8.2000, חויבו התובעות ובהן המערערת להחזיר למועצה סכומים שגבו ביתר במהלך ביצוע פסקי הדין שניתנו לזכותן. בכל הנוגע למערערת שהייתה הזוכה  בתיק הוצאה לפועל מס'  4-96-08327-12 הורה ראש ההוצאה לפועל בצו, כי עליה להשיב למועצה סכום של 113,299 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.4.97 ועד לתשלום בפועל, ובתשלום הוצאות בסך 1,170 ש"ח מיום 6.7.00 ועד התשלום המלא בפועל (להלן: הצו).

• 4.      המערערת אינה חולקת על סכום החוב ועל חיובה בתשלומו כפי שנקבע בצו. משלא שילמה את החוב, נקטה המועצה בהליכים לגביית החוב באופן שקיזזה את החוב מתשלומים המגיעים למערערת לפי פסקי דין שניתנו לזכותה בבית הדין האזורי לעבודה. בסופו של יום עמדה המערערת ביתרת חוב כלפי המועצה מתוקף חיובה על פי צו ראש ההוצאה לפועל. יתרת חוב זו היא מושא הדיון בבית הדין האזורי ולפנינו בערעור זה (להלן: יתרת החוב).

התובענה בבית הדין האזורי

• 5.      המערערת הגישה תביעה נגד המועצה ונגד העומד בראשה, לסעד הצהרתי לפיו יחויבו המשיבים לחתום עימה על הסדר פשרה לסילוק יתרת החוב, בדומה להסדרים שנחתמו, לטענתה, עם עובדות אחרות של המועצה אשר חויבו אף הן בהחזר סכומים למועצה, לפי שנקבע בצו.

בתביעתה, הוסיפה המערערת וטענה כי בהסכמים שנחתמו עם העובדות האחרות מחקה המועצה את "מרבית החוב" שהושת עליהן בצו. בעוד אשר פנייתה להסדר דומה, נדחתה על ידי המועצה משיקולים זרים פוליטיים, אשר נבעו מתמיכת משפחתה במועמד לראשות המועצה שאינו ראש המועצה המכהן, הוא המשיב 2. על כן טענה המערערת כי היא מופלית לרעה "בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ללא כל צידוק מוסרי או משפטי" וכי נפגעו זכויותיה המוקנות בדין ולפי חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הסעדים להם עתרה המערערת בתביעתה היו אלה: להורות לנתבעים (הם המשיבים בערעור) "להציג את ההסכמים שנחתמו עם העובדות" ולחשפם; להורות לנתבעים כי "יחתמו על פי הקריטריונים שנקבעו לגבי יתר העובדים, על הסכם עם התובעת לסילוק יתרת חובה"; ו"לכפות על הנתבעים בצו שיפוטי לחתום  אתה על הסדר דומה ליתר העובדים כאשר הביעו הנתבעים בהתנהגותם הסכמה בלתי מסויגת לוותר על חלק מהחוב הפסוק באותם הסכמים שנקבעו".

פסק דינו של בית הדין האזורי

• 6.      בפתח הדיון המוקדם שנועד ביום 10.11.05, העלה בית הדין האזורי מיוזמתו שאלה בדבר עצם קיומה של עילת תביעה. לכך התייחס בית הדין בפסק הדין בזו הלשון: "האם כתב התביעה על פניו מגלה עילת תביעה, בהינתן כי מבוקש בו למעשה לאכוף בהחלטה שיפוטית על בעל דין שזכה בדינו, להגיע להסכם פשרה עם החייב, לפיו יוותר על חלק מן הסכום שנפסק לזכותו". לאחר שהתקבלו טיעוני הצדדים בשאלה משפטית מוקדמת זו ועל בסיס הנטען על ידם, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי בהעדר עילה דין התביעה להימחק על הסף, וזאת מטעמים אלה:
• ·        הסעד המבוקש אינו בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. יש להבחין בין פעולות המועצה במתן הנחות לתושביה מכוח סמכותה על פי דין, במסגרתה חייבת היא לנהוג בשוויוניות כלפי כלל התושבים, לבין ויתור הרשות על סכום שנפסק לזכותה מכוח צו שיפוטי חלוט, אשר על תוקפו אין התובעת חולקת. ההבדל בין פעולות אלה מהותי מעיקרו. "במקרה הראשון מבקר בית המשפט את פעולות הרשות במישור המינהלי, ואם ימצא כי נהגה  בחריגה ממתחם הסבירות - מוסמך בית הדין לצוות על הרשות בפסק דין או בהחלטה שיפוטית, לנהוג בדרך מסוימת".

לא כן הוא במקרה הנדון בו "ערכאה שיפוטית אחת כבר פסקה את אשר פסקה" ואין ערכאה שיפוטית אחרת מוסמכת לצוות על המועצה "לוותר על הסכום שפסקה לה הערכאה השיפוטית האחרת". עתירתה של התובעת מכוונת למעשה "לכך, שבית הדין יבטל בעקיפין צו שיפוטי חלוט של ערכאה אחרת, בין אם במלואו ובין אם בחלקו, ואין בידינו להיעתר למבוקש, אף אם כל הנטען בכתב התביעה אמת הוא".

• ·        "לא ייתכן כי במסווה של סכסוך כביכול בין עובד ומעביד, יבטל למעשה בית דין זה, שכלל איננו הערכאה המוסמכת לעשות כן, צו חלוט של ראש ההוצאה לפועל, אשר כאמור אין חולק  על תוקפו ועל נכונותו". לבית הדין האזורי אין סמכות להורות למשיבים לוותר על סכום שפסקה  "הערכאה השיפוטית האחרת" במסגרת צו ראש ההוצאה לפועל, ובית הדין אף אינו מוסמך ל"הנחות" את המשיבים "לנהוג בתובעת על פי השיקולים והקריטריונים שהנחו אותם" בהגיעם להסכמים עם שאר העובדות.
• ·        למערערת אין זכות לקבלת הסעד. "נקודת המוצא היא שצווים ופסקי דין של ערכאות שיפוטיות יש לקיים, ומכאן שלא קמה לתובעת זכות כלשהי שלא יקוים בעניינה צו ראש ההוצאה לפועל, כל עוד זה בוטל בדרך הקבועה  לכך בדין"; "בית הדין אינו עוסק במתן 'הנחיות' או המלצות לבעלי דין, או בדיונים אקדמיים גרידא - בית הדין יושב  לדין על מנת להכריע במחלוקות בין צדדים ולהוציא תחת ידיו, בסופו של יום, החלטות שיפוטיות ברות אכיפה".
• ·        כתב התביעה אינו מגלה עילה. "ברי כי אף אם  תוכיח התובעת את כל אשר היא טוענת לו בכתב תביעתה (ובענייננו, אף בסיכומיה) לא יהיה לה הדבר למועיל מאחר ואין באותה מסכת עובדות כדי לזכותה בסעד לו עתרה, היינו אין בו כדי ליצור  לה עילת  תביעה כנגד הנתבעים" (להלן : פסק הדין).

הערעור

• 7.      לפי שהוברר מפסיקתו של בית הדין האזורי ומכתבי בי-דין שהובאו לפנינו, הייתה המועצה נכונה לוותר על מרבית תביעתה מן המערערת להחזר החוב בסכום של כ- 100,000 ש"ח. ולפי שהוברר מטיעוניו של ב"כ המערערת לפנינו היה "הוויכוח" בבית הדין האזורי על שכר טרחה בסך 23,000 ש"ח אותו לא הסכימה המערערת לשלם. הערעור מכוון נגד פסיקתו של בית הדין האזורי על שמחק את התביעה על הסף.