פסק-דין בתיק עע 676/06

1.      ערעור זה סב על פסק ^-דינו של בית ^-הדין האזורי בתל ^-אביב (עב 002459/03, עב 5374/04 ; השופטת דינה אפרתי ונציגי הציבור גב' טל ברינפלד ועו"ד אריה ביטון), בו נדחתה בקשת המערערת לבטל לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, פסק בוררות חלקי מיום 19.2.2003 ופסק בוררות סופי מיום 25.3.2004, שניתנו באותו העניין על ידי רשות השיפוט הארצית.

2.      תמצית העובדות על פי פסק דינו של  בית הדין האזורי

בשנת 1994 נקלעה המערערת למשבר כלכלי, בעקבותיו ביצעה הליכי הבראה והתייעלות אשר כללו צמצום מצבת כוח האדם והוצאת חלק מעובדיה לפרישה מוקדמת על פי תוכנית פרישה שקבעה המערערת.

בשלהי שנת 1995 חתמו שתי המשיבות על חוזה אישי לפרישה מוקדמת בו נקבע כתנאי חובה כי תשלומי הפנסיה התקציבית שתשלם להן המערערת עקב פרישתן המוקדמת, ייפסקו בהגיען לגיל 60, המועד בו יחלו לקבל קצבה חודשית מקרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות.

בחודש ינואר 1999 עתרו שתי המשיבות לרשות השיפוט - היא מוסד הבוררות הקבוע בחוקת העבודה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: רשות השיפוט), בתביעה להורות למערערת לנהוג בשוויון בין המינים, ולהמשיך ולשלם למשיבות פנסיה תקציבית עד הגיען לגיל 65, כפי שהיא משולמת לגברים.

בסמוך למועד הגשת התביעות לרשות השיפוט, הגישו שתי עובדות אחרות שהוצאו לפרישה מוקדמת על ידי המערערת, תביעה דומה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. לאחר דחיית תביעתן על ידי בית הדין האזורי ודחיית הערעור עליה על ידי בית הדין הארצי, עתרו העובדות בשנת 2000 לבית המשפט העליון.

ביום 9.10.2002 נתקבלה הכרעה עקרונית בסוגיה בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אשר הורה על בטלות התניה המפלה בהסכם הפרישה והשבת התיק לערכאה האזורית להמשך דיון והכרעה (ראו: בג"צ 6854/00 איתנה ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נו (6) 663 (להלן: בג"צ ניב) ).

בעקבות החזרת התיק לבית הדין האזורי לעבודה, הגישה המערערת שתי בקשות להעברת הדיון מרשות השיפוט לתיק המאוחד בבית הדין האזורי לעבודה. הבקשות נדחו, וערעור שהוגש על ידי המערערת לבית הדין הארצי נדחה אף הוא בנימוק, כי אין מקום להיעתר לבקשה ולהעביר את הדיון מרשות השיפוט הארצית שכן ההסכמה להתדיין בפני רשות השיפוט הינה של שני הצדדים בהיותם כפופים לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות.

ביום 19.2.2003, ניתן פסק בוררות חלקי, בו קיבלה רשות השיפוט את טענת המשיבות וקבעה, כי על המערערת לשלם למשיבות מהגיען לגיל 60 ועד הגיען לגיל 65 את ההפרש שבין הפנסיה והתשלומים המשולמים להן על ידי קרן הפנסיה לבין הפנסיה התקציבית המשולמת לגברים, בניכוי הטבות כספיות אחרות ששולמו למשיבות, אם שולמו.

לצורך חישוב הסכומים המדויקים, נדרשו הצדדים להגיש לרשות השיפוט נתונים וחישובים כספיים מטעמם. לאחר הגשת הנתונים והחישובים על ידי המבקשות ולאחר שהמערערת הגישה תגובתה לחישובים, ניתן ביום 25.3.2004 פסק הבוררות הסופי.

3.      בקשה לביטול פסק בורר בבית הדין האזורי

בקשת המערערת לביטול פסק הבורר הסופי אשר הוגשה לבית הדין האזורי בתל-אביב, אוחדה לבקשתה עם הבקשה שהגישה לביטול פסק בורר חלקי.

במסגרת תביעתה טענה המערערת כי יש לבטל את פסק הבוררות בגין כל אחת מעילות הביטול המפורטות בסעיפים 24(3), 24(4), 24(7), 24(9), 24(10) לחוק הבוררות.

ביום 13.9.2006, דחה בית הדין האזורי את בקשתה של המערערת לביטול פסק הבוררות, בפסק דין מנומק ומפורט, בו התייחס לכל אחת ואחת מעילות ביטול פסק הבוררות להן טענה המערערת.

4.      דיון והכרעה

לאחר בחינת כל החומר שבתיק, לרבות טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומפורט ומבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות. לא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבות ערכאת הערעור. לפיכך, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

מעבר לאמור נוסיף:

א.      המסגרת הנורמטיבית

הלכה פסוקה היא, כי בתי ^-המשפט אינם יושבים כערכאת ערעור על פסק ^-הבוררות, וכי בחינת פסק הבוררות אינה נעשית באותן אמות ^-מידה בהן נבחן פסק ^-דין של ערכאה שיפוטית נמוכה יותר (ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית, תשנ"א, בעמ' 425).