השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. בפנינו שני ערעורים הנדונים במאוחד על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר יצחק גלנטי; עב 6820/03) בו התקבלה בחלקה תביעתו של המערער בתיק עע 528/07 (להלן גם
המערער) כנגד המשיבה בתיק עע 528/07 (להלן גם
חברת הדואר) על רקע פיטוריו של המערער מחברת הדואר.
להלן עיקר עובדות המקרה והשתלשלות ההליכים בבית הדין האזורי
:
2. המערער הועסק בחברת הדואר משנת 1989 כמנהל רובע דוורים. משנת 1995 עבד המערער כמנהל מחלקה בתל-אביב, זאת עד לפיטוריו ביום 23.9.04. פיטוריו של המערער בוצעו על רקע הידרדרות ביחסי העבודה בין המערער לבין הממונים עליו, ובמיוחד מר משה בן שלוש, שכיהן כממונה הישיר של המערער.
כתוצאה מפיטוריו, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בה הוא עתר להחזרתו לעבודה, תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום דמי הודעה מוקדמת, מתן דרגה ותשלום גמול שעות נוספות.
לאחר הגשת התביעה, הגיש המערער בקשה לבית הדין האזורי למתן צו מניעה זמני שיאסור על פיטוריו והעברתו מתפקידו כמנהל מחלקה, וזאת עד להכרעה בתובענה העיקרית. בהחלטה מיום 23.9.04, קיבל בית הדין האזורי את בקשתו של המערער וקבע
כסעד זמני כי פיטוריו יבוטלו. בית הדין האזורי קיבל בהחלטתו את הצעת חברת הדואר להציב את המערער בתפקיד זהה ובדרגה זהה, כמנהל מחלקת דוורים באשקלון אשר אינה מרוחקת ממקום מגוריו, זאת מכיוון ששוכנע כי עובדות המקרה אינן מצדיקות פיטוריו של המערער מעבודתו בחברת הדואר, אשר מצדה לא עשתה מאמץ אמיתי לנייד את המערער לתפקיד אחר בשירותה. כן נאסר על חברת הדואר לאייש דרך קבע את תפקידו של המערער בתל-אביב עובר לפיטוריו, עד לכשתהיה הכרעה בתובענה העיקרית. המערער היה אמור להתייצב במקום העבודה אליו הועבר על פי החלטת בית הדין האזורי אולם אז התברר כי המערער בחר לקחת חופשה ולנסוע לחו"ל מבלי ליידע את המעסיק - חברת הדואר - והמערער לא חזר בפועל לעבודתו לאחר שניתנה ההחלטה בדבר הסעד הזמני.
3. בפסק דינו בתובענה העיקרית, מצא בית הדין האזורי כי למערער היו ויכוחים רבים עם הממונים עליו, והדבר הפריע למהלך העבודה התקין. עם זאת, לא הוכח כי במדידת תפוקות אובייקטיביות, ביצועי המחלקה שבראשה עמד המערער סטו באופן משמעותי מהסביר והמקובל בחברת הדואר.
מכאן, קבע בית הדין האזורי כי עילת הפיטורים הייתה הקושי של המערער בניהול יחסי עבודה תקינים עם הממונים עליו ובמיוחד עם הממונה הישיר מר בן שלוש. כן קבע כי אין לפיטורים קשר עם הישגיות נמוכה או תפקוד לקוי של המערער. לאחר שבחן את העדויות, אומר בית הדין האזורי כי לא ניתן לקבוע על מי מוטלת ה"אשמה" להידרדרות ביחסי העבודה בין המערער לממונים עליו.
4. באשר להחלטה שניתנה בבקשה לסעד הזמני, קבע בית הדין האזורי כי המערער שביקש את הסעד, ואף קיבל אותו בחלקו, לא פעל למימושו ויצא לחופשה בחו"ל למשך כחודש ימים ללא תיאום מראש ולא התייצב לעבודה במקום שנקבע לו. משכך, קבע בית הדין האזורי כי המערער "הפסיד" את זכותו לאכיפת יחסי העבודה עם חברת הדואר, ובקשתו לאכיפת יחסי העבודה נדחתה. עוד נימק בית הדין האזורי את קביעתו זו בכך שהפגם בפיטורים לא היה פגם מהותי אלא, כלשונו, היה הפגם "
בעיקר אדישות המעביד לאפשרות ניוד העובד". כן צוין בהקשר זה כי חברת הדואר שינתה את אופייה המשפטי והארגוני, ונקבע כי "
לא יהיה זה צודק לאכוף עליה כעת את עבודתו של התובע, שעה שהוא עצמו ויתר למעשה על אכיפת יחסי עבודה בשעתו".
5.
בית הדין האזורי פסק לזכותו של המערער סך של 100,000 ש"ח בשל פיטורים שלא כדין. נקבע כי חברת הדואר לא התנהגה בהגינות עם המערער, לא שקלה לנייד אותו באופן כן ואמיתי למשרה מקבילה אחרת, וניסיונה להעביר את המערער ל"משרה מפוצלת" בעיר מרוחקת תוך פגיעה בתנאי עבודתו הינה, כלשונו של בית הדין האזורי "
בגדר ניסיון לשבור את רוחו של העובד ולהשפילו בעיני חבריו לעבודה".
6. עוד קבע בית הדין האזורי כי המערער זכאי לפיצויי פיטורים מלאים, אך אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, הואיל והוא לא חזר לעבודתו לאחר מתן הצו האוכף את יחסי העבודה. כן נדחתה תביעתו של המערער לגמול שעות נוספות, מהטעמים הבאים: לא הוכחה על-ידי המערער מסגרת שעות מדויקות, המערער שימש בתפקיד ניהולי מובהק הנכלל בחריגים לתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, ואין ליתן משקל לטענה כי המערער קיבל בעבר גמול בעד שעות נוספות. כן נדחתה תביעתו של המערער בעניין ה"דרגה הנוספת", הואיל ולא הוצג הסכם או נוהג המחייב את המעביד בעניין. בנוסף, פסק בית הדין האזורי הוצאות משפט לטובת המערער בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין.
טענות הצדדים בערעורים
:
7. באי כוח המערער טוענים בפנינו את הטענות הבאות:
א. המערער פוטר מעבודתו בשל הקפדתו על ניהול תקין בחברת הדואר וסירובו לעשות איזון אזורים שייטיב עם המקורבים לוועד העובדים. נטל ההוכחה היה מוטל על חברת הדואר להוכיח כי היא לא פיטרה את המערער בשל התרעותיו בדבר הניהול בחברת הדואר, על פי הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן גם
חוק ההגנה על עובדים), והיא לא עמדה בו. בית הדין האזורי הגיע למסקנות שגויות מהתשתית העובדתית שהוכחה בבית הדין.
ב. יש ליתן סעד של אכיפה ולהחזיר את המערער למקום עבודתו. אכיפת חוזה העבודה אינה בגדר כפיית שירות אישי, הואיל ומדובר במעביד ציבורי גדול. באשר לאי-מימוש הסעד הזמני - המערער תכנן את יציאתו מהארץ טרם מתן הצו, על מנת ללוות את אמו במסע חד פעמי, וחברת הדואר סירבה לאשר לו לחזור לעבודתו וליתן לו ארכה קצרה בת כמה ימים לשם כך.
ג. סכום הפיצוי שנפסק למערער נמוך מדי בהתחשב בעוגמת הנפש שנגרמה לו.
ד. המערער זכאי לדמי הודעה מוקדמת, למתן דרגה ולשעות נוספות. חבריו אשר כיהנו בתפקיד דומה באזור שלו קיבלו דרגות נוספות ושעות נוספות אך אלה נשללו ממנו בשל הפליה אסורה.
8. באי כוח חברת הדואר, מנגד, טוענים בפנינו את הטענות הבאות:
א. המערער לא פוטר מעבודתו אלא התפטר, זאת לאחר שלא התייצב לעבודתו במשך כחודש ימים.