לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה, אורלי סלע, עב 6385/06, עב6273/07) מיום 25.6.2007 בה נדחתה בקשת המערער לאיחוד הדיונים.
רקע
[2] ואלה העובדות לכאורה הצריכות לעניינינו, ואף הן בתמצית, כעולה מהחומר שלפנינו. יובהר, כי אין באמור להלן כדי לקבוע קביעות עובדתיות כלשהן.
ביום 18.6.2006 הגיש המערער תביעה כנגד המשיבים 1-5 (עב 6385/06, להלן:
התביעה הראשונה) בה עתר לביטול פיטוריו ולהשבתו לעבודה, וכן לתשלום פיצויים בגובה שכר לשנה, בגין פיטוריו שנעשו, לטענתו, ממניעים פוליטיים על רקע מאבקי שליטה במשיבה 1 (להלן:
החברה).
ביום 11.12.2006 הגישה החברה כתב תביעה שכנגד, בה תבעה פיצוי מהמערער בגין הנזקים אשר, לטענתה, נגרמו לה בשל מעשים ומחדלים אותם ייחסה לו.
ביום 31.5.2007 הגיש המערער תביעה נוספת (עב 6273/07, להלן:
התביעה השנייה), הפעם כנגד המשיבים 1-4 בלבד, בה עתר לתשלום מלוא זכויותיו הכספיות הנוגעות לתקופת עבודתו ולסיומה במשיבה 1, ובסמוך לכך הגיש בקשה לאיחוד הדיונים בשני התיקים. הבקשה נדחתה על ידי סגנית נשיאת בית הדין האזורי, ביום 25.6.2007. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 454/07), הרשות ניתנה, ומכאן הערעור שלפנינו.
יצוין, כי בתביעה הראשונה התקיימו עד היום שני דיונים מוקדמים, ודיון מוקדם נוסף קבוע לחודש אפריל 2008. בתביעה השנייה טרם התקיימו דיונים כלשהם.
טענות הצדדים
[3] המערער טוען כי המדובר בשתי תביעות המתנהלות בין אותם צדדים, המצויות באותו שלב דיוני, הדנות באותו נושא והנוגעות לאותה מסכת עובדתית הנובעת מאותו סכסוך. לטענתו, המניע לפיטוריו היה סכסוך בין בעלי השליטה בחברה, ואותם מניעים הם שהביאו את המשיבים להתכחש בהמשך לזכויות הכספיות המגיעות לו כעובד החברה. זאת, על אף שבמועד הגשת התביעה הראשונה הכירו הם בזכויותיו אלה. על כן, התנהגותם של המשיבים היא אשר הביאה לצורך בהגשת שתי תביעות נפרדות, ולא לכלול את שתיהן, מראש, במסגרת תביעה אחת.
[4] מנגד, טוענים המשיבים 1-4 כי יש באיחוד הדיונים כדי לעכב את בירור התביעה הראשונה, באשר זו נפתחה לפני כשנה, והתקיימו בה שני דיונים מוקדמים. דיון נוסף אשר אמור היה להתקיים ביום 10.7.2007 היה אמור לסיים את הליכי קדם המשפט, והתביעה היתה אמורה לעבור לשלב ההוכחות. אולם, הדיון בוטל בשל ערעור דנא. לעומת זאת, בתיק השני, טרם הגיע המועד להגשת כתב הגנה.
נוסף על כך, טוענים המשיבים 1-4 כי השאלות המשפטיות המתעוררות בשני התיקים אינן זהות. זאת, באשר תיק אחד עוסק בשאלת חוקיות פיטוריו של המערער, והשני עוסק בשאלת זכאותו לזכויות כספיות מכוח יחסי העובד ומעביד שבין הצדדים; הצדדים לשני ההליכים אינם זהים, באשר המשיב 5 אינו נתבע בתיק השני; וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם באשר איחוד הדיונים יוביל לעיכוב בתיק הראשונה ולסרבול הדיון שלא לצורך.
המשיב 5 אינו מתנגד לאיחוד הדיון, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לעכב את הדיונים בתביעה הראשונה.
הכרעה
[6] לאחר שעיינו בכלל החומר שהונח בפנינו במסגרת הערעור, ונתנו דעתנו לטיעוני הצדדים כפי שהובאו בפנינו בכתב, נחה דעתנו כי
דין הערעור להידחות. תקנה 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן:
120. איחוד עניינים מטעם בית הדין
ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית דין אחד וכרוכות בהם שאלות זהות או שאלות דומות, של משפט או של עובדה, רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין על פי בקשת בעל דין ובין ללא בקשה כזאת, ובתנאים שייראו לו.
בבית דין זה נקבע בעבר כי "
המטרה העיקרית של תקנה 120 לתקנות סדרי
הדין הוא חסכון בזמן ובהוצאות בניהול הליכים שיש בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה"; כי את תקנה 120 ניתן ליישם "
לא רק כאשר הצדדים בהליכים השונים הם אותם צדדים, אלא אף בהליכים אשר הצדדים בהם הם שונים"; וכן כי "
יש להביא בחשבון את המועד שבו הוגשה הבקשה לאיחוד תיקים והשלב שבו נמצא ההליך בכל תיק שלגביו מתבקש האיחוד" (ראו: דב"ע נד/3-191
תכנון המים לישראל בע"מ - אורי אייזיק, ניתן ביום 26.5.2007). כמו כן, יש לפרש את תקנה 120 כמקנה לבית דין קמא, שיקול דעת נרחב להחליט האם יש לאחד דיונים המובאים לפניו, אם לאו, ורק במקרים נדירים מאד תתערב בכך ערכאת הערעור. המדובר בהחלטה דיונית שאין בית דין זה כערכאת ערעור נוהג להתערב בה (ראו: עא"ח 1011/00
באדר
- אבנשפנגר, פד"ע לו 385; דב"ע נד/16-4
בנק איגוד לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית, פד"ע כז 255; דב"ע נז/102-3
פיקל - ריכטר, פד"ע לב 460; וראו גם: המר' 207/53
דוד טומשינסקי ואח' - דוד קוטלרסקי, פ"ד ח 449).
במקרה דנא, הצדדים אינם זהים לחלוטין, באשר המשיב 5 אינו צד לתביעה השנייה, אשר הוגשה כשנה לאחר הגשת התביעה הראשונה. התביעה הראשונה נמצאת בשלבים מתקדמים של הליכי קדם המשפט, ובאיחוד הדיונים יש כדי לעכב את בירור התובענה מול המשיב 5, אשר, כאמור, אינו צד לתביעה השנייה.
בנוסף, עיון בתיקי בית הדין קמא מלמד, כי בתביעה השנייה טרם הוגש כתב הגנה. לא די בעיון בכתב התביעה בתיק זה, כדי להסיק על המחלוקות העובדתיות הקיימות בתיק זה, ככל שקיימות כאלו. קרי, לא מן הנמנע שבשני התיקים לא תעלה שאלה משותפת של עובדה. יצוין עוד כי התביעה השנייה עניינה זכאותו של המערער לתשלומים שונים מכוח יחסי העבודה בין הצדדים. על פני הדברים, אין הכרח כי השאלות המשפטיות אשר יתעוררו בתביעה זו, יהיו זהות או דומות לשאלות המשפטיות אשר מתעוררות בסוגיית פיטורי המערער וחוקיותם.