אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פסק-דין בתיק עע 417/03

פסק-דין בתיק עע 417/03

תאריך פרסום : 27/07/2009 | גרסת הדפסה
ע"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
417-03
26/09/2005
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר
2. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין
3. שמואל צור


- נגד -
התובע:
עמרם הרוש
עו"ד ירון רבינוביץ
עו"ד סלביק רודנקו
הנתבע:
מועצת בתי העלמין בירושלים
עו"ד גדי ירום
עו"ד אלעזר מור
עו"ד אסנת דפנה
עו"ד אביגיל בורוביץ
פסק-דין

השופט שמואל צור

1.         מועצת בתי העלמין בירושלים, היא המשיבה (להלן - המועצה), הינה תאגיד שהוקם על פי חוק. משך שנים היה המערער מנהל המועצה והוא פרש לגמלאות ביום 1.1.95. תנאי פרישתו של המערער הוסדרו בהסכם אישי בינו לבין המועצה ולפיו הוא זכאי לפנסיה בגובה של 9,180 ש"ח לחודש (מוצג א' לסיכומי המשיבה).

2.         אין חולק כי תשלומי הפנסיה שולמו למערער כסידרם עד חודש אוגוסט 2002. החל ממועד זה חדלה המועצה לשלם למערער את תשלום הפנסיה, לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים ולמחסור באמצעים תקציביים. בשל מצוקה זו חדלה המועצה לשלם גם את שכרם של עובדיה. אין חולק כי המצוקה התקציבית אליה נקלעה המועצה לא נבעה מניהול כושל אלא מהפסקת העברת תקציבים ממקורות המימון שלה, הם משרד הדתות, עיריית ירושלים וחברה קדישא.


3.         על רקע מציאות זו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בירושלים לתשלום הפנסיה לה הוא זכאי. כמו כן תבע המערער לחייב את המועצה בתשלום פיצויי הלנת שכר. המועצה לא חלקה על זכותו של המערער לתשלום הפנסיה וניתן פסק דין חלקי (בהסכמה) המחייב אותה לשלם למערער את סכומי הקרן של הפנסיה. עם זאת נותרה בעינה מחלוקת בין הצדדים באשר לזכותו של המערער לפיצויי הלנה. בעניין זה התנהל דיון בבית הדין האזורי.

4.         בית הדין האזורי (כב' השופט הראשי יעקב נויגבורן ונציגי ציבור מר חורי ומר רחמים; תיק עב 2560/02) החליט להפחית את פיצויי הלנת השכר ולהעמידם על גובה של רבית והצמדה לפי החוק, החל מהיום בו היה כל תשלום אמור להשתלם ועד התשלום בפועל. כמו כן חייב בית הדין את המועצה בהוצאות המערער בתביעתו.

5.         בערעור בפנינו משיג המערער על שני עניינים העולים מפסיקת בית הדין האזורי:

האחד - המערער טוען כי היה מקום לחייב את המועצה בפיצויי הלנה גבוהים מאלה שנפסקו.

השני - המערער משיג על החלטת ביניים של בית הדין מיום 1.10.03 לחייב אותו - כמו גם את המועצה - בהוצאות לטובת המדינה בסכום של 750 ש"ח לכל צד, בשל ניהול לקוי של הדיון ובזבוז זמנו של בית הדין.

6.         במועד שנקבע לדיון בערעור התייצבו בפנינו, בנוסף על המערער והמועצה, גם ב"כ עיריית ירושלים, ב"כ המדינה וכן מר מאיר שפיגלר, מנהל שרותי הדת במשרד ראש הממשלה. מן הדברים שהובאו בפנינו עולה כי המועצה היא גוף סטטוטורי שהוקמה בחוק והיא פועלת באופן עצמאי. המועצה היתה בעבר מתוקצבת על ידי משרד הדתות, עיריית ירושלים וחברה קדישא, והיתה מופקדת על ניהול שטחי הקבורה בהר המנוחות ובהר הזיתים בירושלים. לימים חדל משרד הדתות להתקיים והאחריות המיניסטריאלית בנושאים שהיו בתחומי אחריותו, הועברה למשרד ראש הממשלה. בנוסף הוברר לנו שבשנת 2002 חדלה המועצה מלפעול משום שיושב הראש שלה נפטר והמערער פרש לגמלאות וחלק מחברי המועצה חדלו לכהן מסיבה זו או אחרת. מסתבר שהמועצה, כגוף סטטוטורי, קיימת על הנייר בלבד ובפועל אין אף גורם המנהל אותה, אין מורשה חתימה, אין מתקבלות החלטות, המועצה אינה מתכנסת ובפועל היא אינה קיימת.

7.         על רקע מציאות זו התקין ראש הממשלה ביום 26.12.04 את תקנות מועצת בתי העלמין היהודיים בירושלים (הוראת שעה) תשס"ה-2004, לפיהן ניתן למנות  למועצה  "ממונה"  שיופקד  באופן  זמני  על   ניהול   ענייני   המועצה

"... לצורך ביצוע תפקידיה וחובותיה ותשלום שכר לעובדיה וגמלאיה" (ק"ת 6358, תשס"ה, עמ' 280). מכח תקנות אלה מונה מר שפיגלר כ"ממונה" והועמד לרשותו תקציב מסויים. בתוקף תפקידו החל מר שפיגלר גם לנקוט צעדים לגבות חובות של עיריית ירושלים וחברות קדישא למועצה. להערכתו של מר שפיגלר סך הכספים המגיעים למועצה מגיע לכדי מליון וחצי ש"ח, וסכום זה מאפשר תשלום שכר לעובדים ופנסיה, בלא פיצויי הלנת שכר.

8.         מהודעה נוספת שהוגשה לנו מטעם המדינה (ביום 13.4.05) עולה שאמנם עלה בידו של מר שפיגלר לגייס כספים לצורך הבראת המועצה, תפקודה ותשלום חובותיה. במסגרת הבראת המועצה פוטרו כל העובדים, להוציא עובדת אחת, והופסקה שכירות משרדי המועצה. מן הכספים שהתקבלו כוסו כל חובות המועצה, עובדיה וגימלאיה (למעט עניין אחד הנמצא בבדיקה). כמו כן שולמו למערער, באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, כל תשלומי הפנסיה המגיעים לו עד סוף שנת 2004.

            מהודעת המערער שהוגשה ביום 10.5.05 עולה כי, לפי חישובו, שולמו לו תשלומי פנסיה עד חודש פברואר 2005 ועד בכלל, אך לא נמשכו תשלומי הפנסיה השוטפת מחודש מרץ 2005 ואילך.

פיצויי הלנה

9.         המערער טוען כי לא היתה הצדקה להפחית את פיצויי ההלנה לגובה של הפרשי הצמדה וריבית, כפי שקבע בית הדין האזורי. לטענתו, המועצה לא הוכיחה את מצבה הכלכלי הקשה ולא הציגה בפני בית הדין כל ראיה השופכת אור על פעילותה הכספית בתקופה הרלבנטית. לטענתו, המועצה לא הוכיחה כי פעלה ככל יכולתה על מנת לחייב את הגורמים הממונים להעביר את התקציבים המוטלים עליהם ולא נקטה כל צעד לגביית החובות. לטענתו, עצם העובדה שמימון פעילות במועצה תלוי בגורמים אחרים, אינו מצדיק הפחתת פיצויי ההלנה. עוד טוען המערער כי אמנם שולמו לו תשלומי הפנסיה לעבר, וכי אין הוא מקבל את התשלומים השוטפים ולכן קיימת הצדקה לחייב את המועצה בפיצויי הלנה.

המדינה - אשר, כמבואר, קיבלה על עצמה אחריות לפעילות המועצה -  תומכת בפסק הדין של בית הדין האזורי וטוענת כי, בנסיבות העניין, אין לחייבה בפיצויי הלנה מעבר לאלה שנפסקו למערער בפסק הדין מושא הערעור. לטענת המדינה, השיקולים שפורטו לאחרונה בפסק הדין בערעורה של עיריית לוד (ע"ע 1242/04 עיריית לוד - אבלין דהן ואח'; טרם פורסם) תומכים בפסיקת בית הדין האזורי.

10.       סוגיית חיובן של רשויות ציבוריות שנקלעו למצוקה כלכלית בפיצויי הלנת שכר נדונה בהרחבה בערעור עיריית לוד שנזכר לעיל. באותו פסק דין מצא בית הדין הארצי לחייב את עיריית לוד בתשלום פיצויי הלנה בשיעור של 25% לשנה על חלק מן השכר המולן ששולם באיחוד שאינו עולה על השכר הממוצע במשק. בפסק הדין נאמרו דברים נכוחים על חשיבות הערך של תשלום שכרו של העובד במועד, משיקולים של הצורך לשמור על מינימום הקיום האנושי לעובד ומשיקולים של שמירת כבוד העובד כאדם והצורך לשמור על בטחונו הכלכלי ובטחון משפחתו. בפסק הדין הודגש המעמד המיוחד של פיצויי הלנה כסנקציה המוטלת על המעביד שאינו מקיים את חובתו לשלם שכר לעובדיו. עוד נקבע כי, עקרונית, מצב כלכלי קשה אינו מהווה הצדק לאי תשלום שכר ופורטו השיקולים הרלבנטיים המצדיקים הפחתת פיצויי ההלנה בכל עניין ועניין.

11.       במקרה הנדון מוצא אני שיש מקום לאשר את פסיקת בית הדין האזורי ולהותיר על כנה את חיובה של המועצה בפיצויי ההלנה בגובה רבית והצמדה כחוק עד סוף שנת 2004. הטעם לדבר נעוץ בכך שעניינה של המועצה שונה, בעיקרו, מעניינן של רשויות ציבוריות אחרות ובמיוחד מעניינה של עיריית לוד. עניין לנו בגוף סטטוטורי קטן אשר, בשונה מרשויות מקומיות, כל תקציבו ממומן מגופים ציבוריים אחרים ומשלו אין לו דבר. המועצה נקלעה למצוקה תקציבית בשל כך שגופים אחרים לא העבירו לה כספים ולמעשה פעולתה הושבתה מאונס. בשונה מעניינה של עיריית לוד, לגביה נפסק כי מצוקתה נגרמה בשל ניהול כושל ובלתי אחראי, חוסר יעילות, בזבזנות, חריגות שכר ועוד (עמודים 5 ו-34 לפסק הדין), לא כך הם פני הדברים באשר למועצה. כל עוד הוזרמו למועצה התקציבים הנחוצים לפעולתה, היא פעלה כראוי ומשעה שהופסקה הזרמת התקציבים - נפסקה פעילותה. זאת ועוד, התרשמנו כי משעה שמשרד ראש הממשלה נטל על עצמו את האחריות לפעילות המועצה - באמצעות מר שפיגלר - אכן הועברו לקופת המועצה כספים המגיעים לה והנחוצים לפעולתה, ואלה נוצלו לתשלום חובותיה, לרבות התשלומים המגיעים למערער. אכן, מקובל עלינו העקרון שמצב כלכלי קשה של רשות ציבורית אינו מצדיק הימנעות מחיוב בפיצויי הלנה, אלא שלעולם יש לתת את הדעת לנסיבות המיוחדות של כל מקרה, לסיבות שגרמו למצב הכלכלי הקשה, ליכולת המעסיק לפעול, לגיוס כספים ממקורות שונים ולכלכל את צעדיו תוך שימת לב ראויה לשכרו המולן של העובד. ענייננו הוא מקרה קיצוני  בו גוף ציבורי נקלע למצוקה כלכלית שלא ברצונו ולא היה לאל ידו לפעול כדי לשנות את המצב או להטות תקציבים ממקורות אחרים לתשלום שכרם של העובדים.

12.       זאת ועוד. בענייננו נקלעה המועצה למציאות הקרובה ביותר למצב של פירוק. מן התמונה שנפרשה בפנינו נחה דעתנו שעד שמשרד ראש הממשלה נטל אחריות על ניהול ענייני המועצה, חדלה המועצה - למעשה - מלהתקיים. לא זו בלבד שלא הוזרמו למועצה כספים, אלא שהגורמים המוסמכים לפעול מטעמה חדלו לתפקד והיא הפכה לגוף הקיים אמנם "על נייר" אך לא קיים בפועל. מצב זה דומה - אף כי פורמלית אינו זהה - למצב של חדלות פרעון של תאגיד עסקי אשר לגביו קיימת בחוק הוראה הפוטרת מחיוב בפיצויי הלנה (סעיף 19 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958). ויודגש - פורמלית אין תחולה לסעיף 19 לחוק הגנת השכר, אלא שבפועל המציאות אליה נקלעה המועצה קרובה ביותר למצב המוסדר באותו סעיף.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ