פסק-דין בתיק עע 310/06

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי; עב 1171/02), בו נפסק כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים והמערערת חייבת למשיב בתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, שכר עבודה, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה.  התביעה שכנגד של המערערת כנגד המשיב - נדחתה.

2.         המערערת ערערה על פסק הדין וטענה, להעדר קיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים, לחוסר תום לב בתביעת המשיב כנגדה, לשלילת זכאות המשיב מחמת מעשה מירמה והונאה לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, ולקבלת התביעה שכנגד.

3.         המשיב עבד אצל המערערת, חברת יבוא ושיווק רהיטים, בתור איש שיווק וזאת החל מ- 7.4.1997. תחילה הועסק המשיב בהתאם להסכם שבין הצדדים כקבלן עצמאי. אולם, החל מה- 1.1.1999 שונה מעמדו למעמד של עובד עצמאי.  ביום 20.4.1999 הופסקה העסקתו על ידי המערערת.

4.         לא מצאנו מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין קמא באשר למעמד המשיב כעובד המערערת, והיא ראויה להתאשר מטעמיה.  בתור איש שיווק מילא המשיב תפקיד אינהרנטי לקיום העסק של המערערת ובדין הוחלט, על סמך מבחן ההשתלבות והמבחנים האחרים, כי מעמדו האמיתי הינו מעמד של עובד. אופן העסקתו במעמד זה החל מיום 1.1.1999 מבלי שחל שינוי בתפקידו מעיד בדיעבד כי כך היו הדברים מלכתחילה.

5.         לא מצאנו מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי באשר לבסיס זכאויותיו השונות של המשיב לתשלום: שכר עבודה, תמורת הודעה מוקדמת ודמי הבראה. כמו כן, אין צידוק להתערב בדחיית התביעה שכנגד שהגישה המערערת נגד המשיב.  בכל העניינים הללו ראוי פסק דינו של בית הדין קמא להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה  108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

6.         מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין קמא באשר לבסיס החיוב של המערערת לתשלום פיצויי פיטורים ופדיון חופשה למשיב.

            מלכתחילה, עם תחילת עבודתו במערערת, שכרו של המשיב כעצמאי כלל שכר בסיס בסך של 7,000 ש"ח, בתוספת אחוז אחד ממחזור היבוא. אולם, החל מ- 1.1.1999 הוסכם למעשה בין הצדדים כי כשכיר שכרו יהא בסך של 10,000 ש"ח בתוספת 500 ש"ח בגין הוצאות טלפון וביטוח רכב. 

            מהאמור עולה כי שכרו של המשיב כעצמאי תורגם על ידי הצדדים עצמם החל מ-1.1.1999 לשכר עבודה בסך של 10,000 ש"ח. ולפיכך, זהו צריך להיות הבסיס לחישוב זכאויותיו לפיצויי פיטורים ופדיון חופשה.

7.         משכך הם הדברים, המערערת תשלם למשיב, בגין תקופת עבודתו בת השנתיים פיצויי פיטורים בסך של 20,000 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 20.4.1999 ועד התשלום המלא בפועל.

            ופדיון חופשה בסך של 8,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.1999 ועד התשלום המלא בפועל.

8.         סוף דבר :

א.        הערעור מתקבל כאמור אך ורק לעניין תשלום פיצויי הפיטורים ופדיון החופשה.

תוך 30 יום מהיום תשלם המערערת למשיב סכומים אלה על פי המפורט לעיל.

            ב.         הערעור נדחה בכל נושאיו האחרים.

            ג.         כל צד ישא בהוצאותיו בערעור זה.

השופטת נילי ארד

אני מסכימה לחוות דעתו של חברי השופט פליטמן ולתוצאה אליה הגיע.

השופטת ורדה וירט ליבנה