השופט רמי כהן
פתח דבר
1.
גב' אליס בלאן (להלן: "המערערת") עבדה כמזכירה במחלקת החינוך של
המועצה המקומית מג'אר (להלן: "המועצה"), החל מחודש אוגוסט 1992 ועד ליום 12.03.2002. במועד זה נחתם בין הצדדים זיכרון דברים, בו הוסכם שהמערערת תסיים עבודתה במועצה וכי המועצה תשלם לה פיצויי פיטורים. משאלה לא שולמו, הגישה המערערת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.
2. בית הדין האזורי (השופט הראשי חיים סומך ונציגי הציבור מר רפאל פרל ומר בני ויזאן; עב 2295/02), חייב את המועצה לשלם למערערת פיצויי פיטורים בסך 28,628 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 12.03.2002 ועד למועד תשלום הסכום בפועל. בית הדין האזורי לא פסק לזכות המערערת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, על כך הוגש הערעור שבפנינו.
רקע עובדתי ופסק הדין של בית הדין האזורי
3. העובדות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על-ידי בית הדין האזורי, הן כדלקמן:
א. המערערת נטלה הלוואה, בסך 15,000 ש"ח מבנק ערבי ישראלי בע"מ (להלן: "הבנק"). המועצה ערבה לחוב זה של המערערת. במועד מתן פסק הדין בבית הדין האזורי, המערערת טרם פרעה חוב זה במלואו.
ב. במסגרת עבודתה ותפקידה של המערערת במועצה, נמסרו לה פנקסי קבלות, אשר היו אמורים לשמש אותה להוצאת קבלות לתשלומים שונים שקיבלה במהלך עבודתה. את הכספים שקיבלה, אמורה הייתה המערערת למסור לקופאי הראשי במועצה. לגרסת המועצה, כאשר הוחזרו הפנקסים על-ידי המערערת נמצא, כי חסרים כספים אשר לא הופקדו בהתאם לאותם פנקסי הקבלות. לכן, ביום 18.02.02005, הגישה המועצה תלונה במשטרה. לתלונה צורף מכתב מאת המועצה, בו נטען שבדיקת הנהלת החשבונות של המועצה העלתה אי דיוקים בקבלת כספים בסך 43,185 ש"ח (ראו גם תיק מוצגים שהוגש מטעם המועצה-נספחים ב' ו-ג').
4. בית הדין האזורי פסק כדלקמן:
א. לעניין סוגיית הערבות - בית הדין האזורי הסתפק בגרסת המערערת שהובאה בפניו, לפיה יתרת ההלוואה חויבה בחשבון עובר ושב שלה. בית הדין קבע שאין בכך כדי לעכב תשלום פיצויי הפיטורים.
ב. לעניין החשד לאי סדרים כספיים - בית הדין קבע, כי במועד בו נחתם זיכרון הדברים הטענות בדבר אי הסדרים הכספיים היו ידועות למועצה וכי הם הוסדרו.
ג. בית הדין קבע, מחד - מהאמור לעיל לא עולה מניעה לשלם למערערת את פיצויי הפיטורים במועד הקבוע לכך בחוק, לאמור: בתום חמישה עשר ימים מיום חתימת זיכרון הדברים; מאידך - בית הדין מציין, כי אין מניעה שהמועצה "...
[תגיש] תביעה אם אכן יתברר גם לאחר תום יחסי עובד מעביד שנעשו דברים שלא כדין".
כלומר: בקביעותיו של בית הדין אין משום הכרעה חלוטה בטענות הצדדים שהובאו בפניו בשני העניינים שלעיל (לאמור: עניין הערבות ועניין הטענות לאי סדרים כספיים).
ד. לאור מסקנתו, כאמור, חייב בית הדין האזורי את המועצה בתשלום פיצויי הפיטורים למערערת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. באשר לזכות המערערת לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, קבע בית הדין בתמצית "
בנסיבות העניין אין מקום לחייב בפיצויי הלנה".
טענות הצדדים בפנינו
5. לטענת המערערת, משקבע בית הדין האזורי שהיה על המועצה לשלם לזכותה את פיצויי הפיטורים, בהתאם להסכמה שנקבעה בזיכרון הדברים, היה מקום לחייב את המועצה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לטענתה, תוצאה אחרת מהווה סטייה מהוראות המחוקק וכן גורמת לה עוול משווע.
אשר לטענות המועצה לעניין הסיבות שהביאו את האחרונה שלא לשלם את פיצויי הפיטורים - המערערת מתייחסת לטענות אלו כאל סיפורי בדים, שנועדו להטעות. לטענת המערערת, סיפור גניבת הכספים הינו המצאה, שהרי עד היום לא הוגש נגד המערערת כתב אישום. המערערת מציינת, כי אי תשלום פיצויי הפיטורים הסב לה נזק, שכן היא לא יכלה לשלם את חובה לבנק. לכן, מבקשת המערערת לקבל את ערעורה ולחייב את המועצה בתשלום הוצאות משפט.
6. לגרסת המועצה, דבר העלמות הכספים, לאור פנקסי הקבלות, נודע לה
לאחר
חתימת זיכרון הדברים. ברגע שהדבר נודע לה, חובתה הייתה לבדוק זאת, ובדיקה אכן נעשתה. משלא נמצאו הכספים, הוגשה התלונה במשטרה. לגישתה, כיון שברור שאם היה נמצא שיש ממש בתלונה, הייתה קמה למועצה הזכות לשלול מהמערערת את פיצויי הפיטורים, לא שולמו למערערת פיצויי הפיטורים.
אשר לערבות - העובדה שהמערערת העידה שהחוב הועבר לחשבון העובר ושב שלה, לא פטרה את המועצה מערבותה. הא-ראיה, שלאחר מתן פסק הדין בבית הדין האזורי, הוגשה על-ידי הבנק תביעה נגד המערערת והמועצה. בסופו של הליך נחתם הסכם פשרה, בו חוייבה המערערת בתשלום 20,000 ש"ח לבנק והסכום הועבר על-ידי המועצה מתוך כספי פיצויי הפיטורים שהגיעו למערערת. לכן, לטענתה, לא היה מקום לחיוב המועצה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.