פסק-דין בתיק עע 1616/04

השופטת ורדה וירט-ליבנ ה

1.         זהו ערעור הנסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר, דן יחיד; עב 1611/04) שדחה על הסף את תביעתו של המערער, וקבע כי תביעתו התיישנה.

            ערעור זה מעלה שוב בפנינו את שאלת ההתיישנות בתביעות הקשורות לזכויותיו של העובד, הנרכשות במהלך תקופת עבודתו.

            א.        ותחילה הרקע העובדתי

            המערער החל את התקשרותו עם המשיבה (להלן גם - מקורות) בשנת 1971. הקשר שנוצר באותה עת היה קשר שבין קבלן עצמאי לבין מזמין שירות.

בשנת 1980 המשיבה החלה להעסיק את המערער כעובד לכל דבר ועניין והחילה לגביו את מלוא הזכויות החלות על עובדיה האחרים. המערער פרש לגמלאות בתאריך 30.6.03, ובתאריך 4.3.04 הגיש תביעתו לבית הדין האזורי בגין זכויות שונות שכולן נגזרות מן השאלה: האם נתקיימו יחסי עובד מעביד בין המערער לבין המשיבה בשנים שבין 1971 - 1980? מאחר ובכל הזכויות הנתבעות יש לברר את שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בתקופה שלפני כשלושים שנה, מקורות טענה, כי יש לדחות את התביעה על הסף עקב התיישנותה או השיהוי בהגשתה, באופן המקשה עליה להביא עדויות וראיות מאותה תקופה.

ב.         תביעתו של המערער הייתה למספר רכיבים: פיצוי על נזק בגין אי הפרשה לפנסיה בשנים שבין 1.7.71 ועד ליום 30.6.80, ולחילופין הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי מענק פרישה, מענק יובל, והפרשי חופשה שנתית.

כל תביעותיו של המערער כלפי המשיבה נובעות כאמור לעיל מתקופת עבודתו הראשונה אצל המשיבה בשנים 1971 - 1980 (להלן: התקופה הראשונה) שאז מתכונת יחסיו עם מקורות היתה על בסיס של יחסי קבלן עצמאי עם מזמינת העבודה.

            ג.         בית הדין האזורי קיבל את הבקשה וקבע:

" 15.     דחיית כל התביעה בנימוק של התיישנות מבוסס על ההיגיון, העומד מאחורי טענה זו וישומו לענייננו. ברור עובדות מלפני כ-33 שנים, מעורר קושי אמיתי של מציאת מסמכים, ראיות, ועדויות של המעורבים בעניין, שספק אם ייטיבו לזכור בחלוף עשרות שנים.

            מעבר הזמן מאז באו לעולם העובדות והעדר התביעה מצד התובע מצביעים כעניין של חזקה, על ויתור של הזכות, כמו גם מביא לצד שכנגד - הנתבעת - לסבור כי ניתן להסתמך על כך שאין לתובע תביעות כלפי העבר ובכך לשנות את מצבה לרעה.

16.       לא רק זו אף זו. עיקרה של התביעה היא בגין הפסד הפנסיה שנגרמו לתובע בסך של כ-233,000 ש"ח. בעניין זה נפסק בשורה של פסקי דין, כי מדובר בחיוב של המעביד להפריש כספים לקרן הפנסיה. מדובר בעילה שקמה מידי חודש ולכן התיישנה לכל המאוחר בתום 7 שנים מאז המועד האחרון שהיה על הנתבעת להפריש. דהיינו 7 שנים לאחר 1980 - 30.6.80, שמביא אותנו ל-30.6.1987 שחלף עבר לו לפני כ-17 שנים".

ובאשר לבקשתו החלופית של בא כוח המערער כי על מקורות לשלם למערער פיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה קבע בית הדין האזורי כי המערער לא פוטר אלא פרש לגמלאות, ולכן אינו זכאי כלל לפיצויי פיטורים.

2.         תמצית טענותיו של בא כוח המערער הן כי בתי הדין לעבודה דוחים תביעה על הסף ביד קמוצה, וכי עילת התביעה התגבשה ביום פרישתו של המערער ממקורות. על כך משיבים באי כוח מקורות, כי עילת התביעה נוצרה לכל המאוחר עם סיום התקופה הראשונה, דהיינו בשנת 1980 שאז שונה מעמדו של המערער במקורות. מאחר וכל הסעדים המתבקשים מתייחסים לעילה כי נרקמו יחסי עובד מעביד בתקופה הראשונה, כי אז תביעתו התיישנה, ולחלופין הוגשה בשיהוי קיצוני באופן שאינו מאפשר למקורות להוכיח את טענותיה כראוי לאור הזמן הרב שחלף.

3.         דיון והכרעה

            בטרם אבחן את כל אחד מרכיבי התביעה של המערער, אקדים לאמר כי תביעה לקביעת מעמד של קבלן עצמאי כעובד, בדיעבד ולאחר סיום תקופת העבודה הינה תביעה שגרתית בבתי הדין לעבודה ואנו דנים בכאלה רבות.

תביעה על עצם קביעת הסטטוס של עובד וההשלכות הכספיות הנובעות מכך ככלל, לא תידחה מפאת טענת ההתיישנות, גם אם מערכת היחסים בין העובד והמעביד החלה שנים רבות לפני הגשת התביעה. כללי ההתיישנות יבחנו לאור העילות הנובעות מיצירת הסטטוס החדש. כך למשל: תביעה לפיצויי פיטורים נוצרת עם סיום יחסי העבודה וכללי ההתיישנות יבחנו מאותו מועד. כך גם אם העובד היה  זכאי לתוספת שכר כלשהי כתוצאה מקביעת מעמדו כ"עובד", כי אז יחולו כללי ההתיישנות באופן שאותו עובד יהא זכאי לאותן תוספות שבע שנים לאחור ממועד הגשת התביעה.

בפנינו מספר תביעות כספיות כנגד מקורות הנסמכת על שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין המערער לבין מקורות לפני למעלה משלושים שנה. אין חולק כי משנת 1980 ועד למועד סיום עבודתו המערער היה עובד לכל דבר ועניין ואף קיבל את זכויותיו במלואן.