השופט רמי כהן
פתח דבר
1. שוב עולה בפנינו שאלת "מעמדו" של חבר קיבוץ כ"עובד" הקיבוץ.
הפעם מדובר בחברת קיבוץ, אשר נמצא כי כל תקופת חברותה בקיבוץ עבדה במסגרת סידור עבודה של הקיבוץ. משיושמה בקיבוץ תכנית שינויים (מעין הפרטה - להלן:
"הפרטה"), טענה לקיומם של יחסי "עובד" ו"מעביד" בינה לבין הקיבוץ.
2. תביעה שהגישה גב'
חנה רייק גולדשמידט (להלן: "
המערערת") כנגד
קיבוץ איילון (להלן: "
הקיבוץ"), לבית הדין האזורי בחיפה (
השופטת נאווה וימן ונציגי הציבור
מר אריה גרינבאום ומר אפרים רוזנר; עב' 1263/02) נדחתה ומכאן הערעור שבפנינו.
נעיר, בית הדין האזורי פיצל את הדיון ודן תחילה בשאלת קיום יחסי "עובד" ו"מעביד" בין הצדדים, כדי לקבוע האם לבית הדין לעבודה מסורה הסמכות לדון בתביעת המערערת.
העובדות והכרעתו של בית הדין האזורי
3. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, ואלו הן:
"(1) התובעת [המערערת דנן]
, ילידת 1942, היתה חברת קיבוץ עמיר עד שנישאה לחבר קיבוץ אילון ועברה להתגורר עמו, והיא חברת קיבוץ אילון מאז שנת 1967.ו
(2) קיבוץ אילון ('הקיבוץ') הינו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, המסווגת כקיבוץ בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות ותקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות).נ
(3) מרבית שנות חברותה בקיבוץ, למעלה מ-35 שנה, עסקה התובעת בתחום החינוך. היא למדה בסמינר 'אורנים', על חשבון הקיבוץ, והשתלבה במערכת החינוך במסגרת סידור העבודה של הקיבוץ.ב
הגם שעיקר עיסוקה היה בחינוך, בהוראה, בעיקר בהכנת ילדי הגן לקראת לימודים בבית הספר, היא שובצה מידי פעם לעבודות אחרות, לרבות שירותים, בדרך כלל לתקופות קצרות, בהתאם לסידור העבודה, כמקובל בקיבוץ.ו
אין מחלוקת כי התובעת נשמעה לרשויות הקיבוץ בכל הנוגע לסדרי עבודתה, מילאה את תפקידיה בנאמנות ובמסירות והעמידה לטובת הקיבוץ את מלוא כח עבודתה, כפי שנדרש מכל חבר, על פי תקנון הקיבוץ, כאמור בסעיף 48 לתקנון:
'חבר הקיבוץ חייב להעמיד לרשות הקיבוץ את מלוא כוח עבודתו, ולקיים את הוראות רשויותיו המוסמכות של הקיבוץ בכל הנוגע לעבודתו ולסדרי עבודתו, על כל הקשור בכך'.נ
(4) עד ספטמבר 2000 התנהל הקיבוץ במסגרת המוכרת, 'המסורתית' של קיבוץ.
במסגרת זו, התובעת לא קיבלה 'שכר' תמורת עבודתה. הקיבוץ לא שילם לה משכורת, לא הנפיק לה תלושי שכר ולא שילם לה זכויות סוציאליות, כגון: גמול שעות נוספות, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים וכיוצ"ב זכויות המשתלמות ל'עובד' על פי משפט העבודה.ב
כפי שהיה מקובל במסגרת של קיבוץ, וכפי שנהג הקיבוץ עם כל חבריו, כך הוא נהג גם עם התובעת ומשפחתה, במשך למעלה מ-35 שנה, משקיבלו, כמו כל חברי הקיבוץ, תקציב אישי אחיד הכולל תוספות שהוקצבו בהתאם לגודל המשפחה - הכל בשיעור שנקבע, מידי שנה, על ידי הקיבוץ.ו
בנוסף לתקציב האישי, סיפק הקיבוץ את כל צרכי החברים, כמתחייב לפי סעיף 66 לתקנון הקיבוץ:
'הקיבוץ יספק את הצרכים החומריים, החברתיים והתרבותיים של חבריו בהתאם ליכולתו ובהתחשב בצרכי משק הקיבוץ ופיתוחו וקיום יתר חובות הקיבוץ. סיפוק הצרכים, כאמור, יבוצע במגמה להגשמת הכלל 'לכל אחד לפי צרכיו', תוך שמירת העיקרון של שיתוף בצריכה ושל זכויות שוות בתנאים שווים, בהתאם לכללים ולפי סדרי הביצוע שהקיבוץ קבע בדרך כלל, או לסוגי צריכה שונים, או על פי החלטות התנועה והנחיותיה, שאומצו על ידי הקיבוץ'.ב
התובעת ומשפחתה, כמו שאר חברי הקיבוץ, קיבלו את כל צרכיהם מהקיבוץ, כפי שציינה ב"כ התובעת בסיכומיה (בהתייחס לתובעת כמשיבה, בבקשה לדחית התביעה על הסף):
'ה'תקציב' אותו קיבלה המשיבה לא היה ה'תמורה' היחידה שלה זכתה המשיבה. המשיבה קיבלה שירותים שונים: מוניציפליים, תרבות, כביסה, מטבח, חדר אוכל, חינוך, בריאות, תחבורה, וכל כיוצ"ב אשר אינם ממומנים מתקציב החברים האישי או המשפחתי. במילים אחרות, יתכן שצרכיו של אחד שונים מצרכי האחר - וזאת ללא כל קשר לגובה התקציב אותו מקבל החבר'.ו