פסק-דין בתיק עע 1434/04

השופט עמירם רבינוביץ

1.   בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת יהודית גלטנר-הופמן; עב 1243/02) אשר קיבל את תביעתו של המערער בחלקה, וחייב את המשיבה (להלן - א.ל.מ.ג.) לשלם למערער הפרש פיצויי פיטורים לרבות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ויתרת פדיון דמי הבראה. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער לתשלום הפרשי שכר נוספים ופיצוי בגין הלנת שכר אשר שולם באיחור.

יש לציין, כי לא א.ל.מ.ג. ולא מי מטעמה התייצבו לדיון בפנינו, ואף לא הוגש כל כתב טענות מטעמה בערעור, וזאת למרות שנעשתה המצאה כדין על ידי המערער.

רקע עובדתי:

2.   המערער עבד כמלגזן במחסן הקירור של חברת בסט מיט בע"מ (להלן- בסט מיט) החל מחודש אוקטובר 1998 ועד לחודש נובמבר 1999 (להלן - התקופה הראשונה). החל מחודש דצמבר 1999 ועד לחודש דצמבר 2001 עבד המערער בא.ל.מ.ג. (להלן- התקופה השניה).

3.   בתקופה השניה עבד המערער, למעשה, באותו מקום עבודה ואצל אותו המעסיק, שכן בסט מיט וא.ל.מ.ג. הן למעשה חברה זהה, שרק שמה שונה.

4.   בחודש ינואר 2001 פוטר המערער מעבודתו בשל סגירת העסק של א.ל.מ.ג. א.ל.מ.ג. סירבה לשלם למערער את זכויותיו הנובעות מתקופת עבודתו הראשונה והשנייה ומסיומן.

5.   לאחר פיטוריו, המשיך המערער לעבוד באותו מקום בחברה אחרת בשם "חירון".

הערעור

6.   המערער השיג בערעורו כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי לעניין הפרשי השכר המגיעים לו בגין תקופת עבודתו בבסט מיט ובא.ל.מ.ג., עבור שעות עבודתו הרגילות ושעות עבודתו הנוספות.

לטענת המערער, הפרשי השכר נובעים מן הסיבות הבאות:

א.  צו ההרחבה

בית הדין האזורי קבע, כי לא עלה בידי המערער להוכיח את חלותו של "צו   הרחבה - הסכם מסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, דמי חגים ואבל" מיום 13.11.1996 ומיום 7.6.2000 (להלן- צו ההרחבה) על בסט מיט. המערער הפנה לעניין זה לתוספת השניה, המפרטת את הענפים עליהם חל צו ההרחבה, וביניהם "... שירותים העוסקים בסחר חוץ, ענפי הייבוא, הייצוא, המסחר והשירותים המפורטים בנספח לצו ההרחבה..." והכוללים את הענפים הבאים: בשר, מזון, קירור וקירור-מחסנים. יוצא אפוא, כי צו ההרחבה חל גם על א.ל.מ.ג. וגם על בסט מיט. על פי צו ההרחבה, יש לערוך חישוב מחדש של שעות עבודתו של המערער, בגין שתי תקופות עבודתו, לפי 186 שעות חודשיות, ולא לפי 200 שעות, ולשלם לו את הפרשי השכר המגיעים לו עקב כך.

ב.   ההפסקה

     המערער תבע הפרשי שכר המגיעים לו גם בשל העובדה שא.ל.מ.ג. ניכתה משכרו שעת הפסקה בכל יום, במקום חצי שעה שניתנה בפועל. המערער טען, כי תנאי עבודתו, במחסן קירור בו שוררת טמפרטורה של 18 מעלות מתחת לאפס, מחייבים מתן הפסקות קצרות מספר פעמים במשך היום על מנת להתחמם, ועל כן, אין לראות בהפסקות אלה כהפסקה אשר בגינה אין לשלם שכר.

7.         בדיון בפנינו, בהיעדר התייצבות, כאמור, מטעם א.ל.מ.ג., הורינו לבא כוחו של המערער להגיש פירוט של הפרשי השכר המגיעים למערער בגין קיצור שבוע העבודה על פי צו ההרחבה, ובגין חצי שעת ההפסקה אשר נוכתה שלא כדין ממשכורתו, כמפורט לעיל. זאת בנוסף לסכומים המגיעים למערער לפי פסק דינו של בית הדין האזורי, ואשר טרם שולמו לו. בא כוחו של המערער הגיש פירוט זה, מאושר על ידי רואה חשבון.

8.        בהיעדר תגובה של א.ל.מ.ג. לפירוט הנ"ל, מתקבל הערעור כמפורט להלן : א.ל.מ.ג. תשלם למערער את הסכומים הבאים:

א.    עבור עבודתו בתקופה הראשונה בחברת בסט מיט בע"מ - הפרשי שכר בסך של 8,588 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.1999 ועד ליום התשלום בפועל.

ב.     עבור עבודתו בתקופה השניה בא.ל.מ.ג - הפרשי שכר בסך של 19,636 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2002 ועד ליום התשלום בפועל.