פסק-דין בתיק עע 1359/04

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר:

1.    בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת הראשית (כתוארה דאז) ורדה וירט-ליבנה; עב 200226/93, עב 3563/02) אשר דחה את כל תביעותיו של המערער לתשלום הפרשי שכר בגין עבודתו במשיבה.

הרקע העובדתי:

2.    המערער, רופא מומחה בתחום ההרדמה, עבד כמנהל מחלקת הרדמה במשיבה (להלן- החברה), בתקופה שבין חודש אוקטובר 1988 לסוף חודש יוני 1989.

בין הצדדים סוכם, כי המערער יקבל משכורת חודשית בסך 1,500 דולר נטו עבור עבודתו כמנהל מחלקת ההרדמה. שכר זה שולם על ידי החברה במלואו, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים.

3.    בנוסף למשכורת החודשית, סוכם בין הצדדים בעל-פה, כי בגין עבודות ההרדמה אשר יבצע בעצמו, יקבל המערער תמורה אחוזית מהסכום שתגבה החברה מהחולים (להלן- התמורה האחוזית). תמורה אחוזית זו עמדה בעת הסיכום בין הצדדים על 80%. עוד סוכם, כי סכומים אלו לא יהוו משכורת, אלא תשלום אשר ישולם למערער כנגד הצגת חשבוניות מס כעובד עצמאי.

4.    בתחילת עבודתו בחברה, התבקש המערער על ידי סמנכ"לית החברה דאז, גברת פקטור (להלן- גב' פקטור), גם לייעץ בבניית חדרי ניתוח במרכז רפואי חדש שהוקם בחיפה על ידי החברה. אין חולק, כי המערער וגב' פקטור לא סיכמו ביניהם, מהו גובה הסכום אשר ישולם למערער בגין מתן הייעוץ.

5.    יש לציין, כי בשום שלב מתקופת עבודתו של המערער לא נחתם חוזה עבודה בינו לבין החברה, ותנאי עבודתו אף לא הועלו על הכתב.

6.    במהלך חודש פברואר 1989 הופסקה עבודתו של המערער בחברה, בעקבות עזיבתה של גברת פקטור, וכניסתו לתפקיד במקומה, של מר ויין ששימש כיועץ כלכלי להנהלת החברה. אולם לאחר שסוכם בין הצדדים, כי המערער יקבל עבור כל עבודת הרדמה שיבצע בעצמו רק 60% מהתשלום אשר החברה גובה עבור עבודות אלו ולא 80%, חזר המערער לעבודתו בחברה.

ההליך בבית הדין האזורי:

7.         בשנת 1992, הגיש המערער את תביעתו הראשונה לבית הדין האזורי (עב200226/93, להלן- התביעה הראשונה), בה תבע הפרשי שכר בגין פעולות הרדמה שונות אשר ביצע, כמפורט להלן:

א.  עבודות הרדמה עבורן קיבל, לטענתו, תמורה אחוזית חלקית בלבד, בניגוד למוסכם עימו.

ב.   עבודות הרדמה נלוות, הכוללות פעולות נוספות שמבצע רופא מרדים, שעליהן היה צריך, לטענתו, לקבל תשלום, אך תשלום זה לא שולם לו.

ג.   ניתוחים בהם השתתף, ואשר עבורם לא קיבל כל תמורה.

8.        הרכיב השני בתביעתו הראשונה של המערער הוא תשלום "שכר ראוי" עבור מתן יעוץ לבניית חדרי ניתוח במרכז הרפואי החדש שהוקם בחיפה, הוא השכר אותו מקובל לגבות, לפי מיטב ידיעתו, עבור "יעוץ רפואי מקצועי בתחום הבניה של אתרי בתי חולים ומרכזים רפואיים". לדידו של המערער, "שכר ראוי" בהקשר הזה מסתכם ב- 150 דולר לשעה בתוספת מע"מ. לטענתו, עבד על פרויקט זה במשך 60 שעות.

9.        ביום 11.1.1994 ניתנה החלטה בהסכמה על ידי הרשמת דייגי, כדלקמן:

"ב"כ הנתבעת ימציא לתיק ביה"ד עם עותק לב"כ התובע רשימה של הנתבעת מהם הפציינטים שלגרסתה אכן ניתוחם בוצע ע"י התובע, באיזה מועד, כמה שילמו הפציינטים לנתבעת, מהו האחוז המגיע לתובע, מהו הסכום המגיע לתובע ומתי שולם הסכום לתובע. רשימה זו תהיה מלווה באסמכתאות כגון: חשבוניות או קבלות, או כיוצב"א...".

החלטה זו לא קוימה על ידי החברה, למרות מתן ארכות להגשת האמור, זאת עד ליום 30.4.1996, מועד בו חייב בית הדין האזורי את החברה להמציא לו את ספר הניתוחים, אשר הומצא לבסוף רק במהלכו של חודש אוגוסט 1996.