פסק-דין בתיק עע 1330/04

השופט ורדה וירט ליבנה

1.         בפנינו ערעור וערעור שכנגד הנסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט מיכאל שפיצר ונציגי הציבור מר צבי בירמן ומר אבי בן גיגי; תיק עב 13205/01) שדחה את תביעתה של ד"ר אמאל ביאעה, על כל רכיביה, ללא חיובה בהוצאות.

2.         בית הספר טרה סנטה (להלן - בית הספר) ערער על כך שבית הדין האזורי לא חייב את ד"ר אמאל ביאעה ( להלן - אמאל) בהוצאות למרות שתביעתה נדחתה על כל רכיביה.

            לאחר הגשת הערעור של בית הספר הגישה אמאל ערעור על כך שבית הדין האזורי דחה את תביעותיה.

3.         הרקע העובדתי נקבע על ידי בית הדין האזורי לאחר ששמע ובחן את העדויות, הראיות והשתלשלות האירועים בהרחבה. מתיאורו זה עולה כי אמאל עבדה בבית הספר בשתי תקופות הראשונה מיום 1.9.77 ועד 3.8.82 והשניה מיום 1.9.88 ועד תום שנת הלימודים 2000 - 2001.

            אמאל הועסקה במהלך שנות עבודתה בבית הספר כמורה לערבית ולאנגלית ובתקופת העבודה האחרונה כיועצת חינוכית בהיקף של 50% משרה. ביום 22.5.01 נשלחו לאמאל שני מכתבים האחד, מודיע לה שעבודתה בבית הספר כיועצת תסתיים ביום 20.6.01 ובשני מוצע לה להמשיך ולעבוד בבית הספר כמורה לערבית וכי את תשובתה להצעה זו עליה לתת עד ליום 20.6.01. תשובתה  הראשונית של אמאל היתה כי היא מסרבת להפסיק את עבודתה כיועצת ורק בתאריך 25.6.01 הודיעה בכתב כי היא מסכימה לשמש כמורה לערבית. לאור תשובתה זו, ב"כ בית הספר הציע לה כי יסכמו את תנאי העסקתה כמורה בבית הספר, אולם הצדדים לא הצליחו להגיע לידי סיכום דברים.

            בית הדין האזורי קבע, נכונה, כי אמאל פוטרה ביום 22.5.01 ולא כטענתה ביום 5.9.01. בית הספר הורה לשחרר לטובתה של אמאל את הסכומים המופקדים לטובתה ב"מבטחים" ובקרן "דפנה" ואף השלים את פיצויי הפיטורים.

            בית הדין האזורי דחה את תביעתה של אמאל לפיצויים מוגדלים, לשכר עבודה עבור כל שנת הלימודים 2001 - 2002 וזאת לאור מסקנתו כי יש לראות במכתב בית הספר מיום 22.5.01 כמכתב פיטורים.

4.         מקובלת עלינו מסקנת בית הדין האזורי כי יש לראות במכתבו של בית הספר מיום 22.5.01 מכתב פיטורים וזאת לאור השתלשלות האירועים לאחר משלוח מכתב הפיטורים, ובדין דחה את תביעותיה לפיצויים מוגדלים ושכר עבודה עבור כל שנת הלימודים 2001 - 2002.

5.         טענה אחרת היא - טענתה של אמאל, הן בכתב תביעה והן בתצהיר עדותה הראשית כי לא ניתנה לה זכות הטיעון בטרם פוטרה וכי הפיטורים היו ללא הנמקה.

            בית הספר לא סתר את הטענה וכל שטענה באת-כוח בית הספר, בערעור שבפנינו, הוא כי הטענה בדבר הפרת זכות השימוע לא נטענה בבית הדין האזורי וכי באותו מועד טרם נפסקה ההלכה בדבר החובה למתן זכות שימוע לעובד בעסק פרטי עובר לפיטוריו. טענה זו של ב"כ בית הספר אין בידי לקבלה, ראשית - הטענה נטענה על ידי אמאל הן בכתב התביעה והן בתצהירה (סעיף 30 ג(3) לתצהירה והיא אכן לא נבחנה ולא הוכרעה על ידי בית הדין האזורי.

6.         על כן מכל טענות ב"כ הצדדים נראה לי כי הפגם היחידי בהליך הפיטורים הוא כי לא ניתנה לאמאל זכות השימוע או זכות הטיעון, עובר לפיטוריה ומטעם זה בלבד יש לפצותה בפיצוי כספי, בהתחשב בחשיבותה של זכות השימוע מחד, ומאידך, בהתחשב בכל הנסיבות הקשורות לערעור דנן, הפיצוי יהא בגובה של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הפיטורים 22.5.01 ועד למועד התשלום בפועל. (שיעור הפיצוי הוערך בהתאם לגובה של שתי משכורות אחרונות של אמאל). בית הדין חזר  ושנה פעמים רבות על חובתו של המעסיק ליתן לעובד זכות שימוע או זכות טיעון, עובר לפיטוריו. וראה לעניין זה דבריו של חברי השופט שמואל צור, שנאמרו לאחרונה, הנוגעים גם לחברה פרטית - בעע 1334/04 נינה טופר - מועצה מקומית תל שבע סעיף 15 בפסק הדין (טרם פורסם).

            "כלל הוא שאין לשלול מן העובד את זכות הטיעון קודם פיטוריו. מוסד השימוע נועד לאפשר לעובד למסור את גרסתו ולאפשר למעביד לקבל החלטה מושכלת המבוססת על מירב הנתונים הנוגעים לצד, עם זאת, הימנעות ממתן זכות שימוע אינה מחייבת בהכרח, ביטול הפיטורים".

7.         משנתקבל ערעורה של אמאל באופן חלקי, אין מקום לקבל את ערעור בית הספר לחייב את אמאל בהוצאות ההליך בבית הדין האזורי. אולם, מאחר והערעור התקבל באופן חלקי ביותר וערעור בית הספר נדחה - כל צד יישא בהוצאותיו.

8.         סוף דבר - הוא, כי על בית הספר לשלם לאמאל פיצוי בשיעור של 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.5.01 ועד למועד התשלום בפועל.

9.         אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ז בשבט תשס"ה (6 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.