פסק-דין בתיק עע 1248/04

השופט יגאל פליטמן

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 2404/02; השופט יוסף יוספי), בו נדחתה תביעת המערער לתשלום גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

2.         להלן עובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו:

"א.      התובע עבד אצל הנתבע החל מיוני 2000 ועד למרץ 2002, בתחילה כחשמלאי ואחר כך בתפקיד מנהל עבודה. במסגרת תפקידו היה התובע אוסף את העובדים בבוקר, מפקח עליהם במשך יום העבודה תוך מתן הוראות מתאימות, אוסף אותם ואת הכלים בתום היום ומחזיר אותם.

ב.         בין הצדדים הוסכם עוד בתחילת ההתקשרות, כי יום העבודה יארך לפחות 10 שעות, מאחר והעבודה בוצעה מחוץ לאשקלון, והנסיעות גזלו בין שעתיים לשלוש שעות. לנתבע היה מאוד חשוב משך זמן העבודה, והוא לא היה מוכן ליום עבודה קצר יותר, מאחר ואז העבודה לא תוכל להתבצע. מקום העסק היה באשקלון, והעבודה בוצעה אף באילת ובצפון.

ג.         במהלך תקופת העבודה לא התלונן התובע על גובה שכרו, והשכר שקיבל היה בהתאם למוסכם.

ד.         בשלב מסויים דרש התובע מן הנתבע לעבוד מספר שעות מצומצם יותר, 8 שעות, והנתבע סירב בתוקף, תוך שהוא מזכיר את ההסכמה שבין הצדדים, ותוך שהוא מסביר מדוע אינו יכול להסכים לכך.

ה.        התובע עזב את מקום העבודה ביום 11.3.02 עובר לשעה הרגילה, והותיר באתר העבודה את העובדים והכלים בלא פיקוח ובלא ניהול. התובע לא שב יותר לעבודה לאחר מכן".

3.         התביעה לגמול שעות נוספות:

א.        תביעה זו הינה מסוג תביעות הממון, שאין לפסוק לגביהן לפי אומדן או שכר ראוי.

            לאור זאת ראויה להידחות תביעת המערער לגמול שעות נוספות, ככל שהיא מתייחסת לתקופה החל מיוני 2000 ועד דצמבר 2001 בהעדר הוכחת השעות הנוספות שהמערער עבד בהן לטענתו. לא כן הדברים באשר לתקופת העסקה החל מינואר 2002 ועד סיום עבודת המערער בחודש מרץ 2002.

            לגבי תקופה זו גירסת המשיב כעולה מכתב הגנתו היתה: " שהחל מחודש דצמבר 2001 הועלתה משכורת הבסיס של התובע בהתאם לסיכום עימו ל-6000 ש"ח עבור 25 ימי עבודה מלאים ו-10 שעות עבודה יומיומית" (סעיף 4 לכתב ההגנה), וכי " החל מחודש ינואר 2004 הונהג על ידי הנתבע רישום שעות העבודה בכרטיסי    העבודה" - (סעיף 5.1 לכתב ההגנה) (כרטיסי העבודה צורפו כנספח לכתב ההגנה וסומנו ע"י בית הדין כ-נ/1 - נ/3).

ב.         כיוון, " שבמסגרת תפקידו היה התובע אוסף את העובדים בבוקר, מפקח עליהם במשך יום העבודה אוסף אותם ואת הכלים בתום היום ומחזיר אותם", (סעיף 7(א) למסכת העובדתית שפורטה בפסק דינו של בית הדין האזורי); אזי - שעות ההסעה ראויות להחשב כשעות עבודה על פי סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה,         התשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה), יען כי, המערער העמיד עצמו באותה העת לרשות העבודה, (דב"ע מד/143 - 3 קיסר - דחן בע"מ פד"ע טז עמ' 269).

ג.         משזמן ההסעה ראוי להחשב כאמור לשעות עבודה, סוכם עם המערער למעשה החל מדצמבר 2001 על תשלום שכר כולל, בסך הכל 6000 ש"ח נטו עבור 10 שעות עבודה ליום. לגבי סיכום שכזה קובע סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, כי " רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד".

ד.         על פי כרטיס העבודה לחודש ינואר 2002, עבד המערער 23 ימים באותו חודש, (ימי שישי בהם עבד פחות מ-8 שעות לא נלקחו בחשבון), שעתיים נוספות בכל יום ועוד 30 שעות נוספות מעבר לכך. עבור 30 השעות הנוספות האמורות שילם המשיב למערער גמול שעות נוספות בשיעור של 125%.

לאור האמור לעיל, עבור 46 שעות הנוספות שעבד המערער בחודש ינואר 2002 הגיע לו גמול שעות נוספות בשיעור של 125% ובעבור 30 השעות הנוספות הגיע לו גמול של עוד 25%.

            שכרו של המערער לחשוב גמול שעות נוספות כאמור ראוי להחשב לפי שכר ברוטו בסך של 7,603 ש"ח (תלוש שכר חודש 2/02 על 6,000 ש"ח נטו) ושכרו לשעה עמד לפיכך על סך של 40 ש"ח לשעה.

ה.        על פי הנתונים שפורטו, עבור 46 השעות הנוספות הראשונות שעבד בחודש ינואר 2002 הגיע למערער גמול שעות נוספות בסך של 2,300 ש"ח. עבור 30 השעות הנוספות שעבד מעבר לכך - הגיע למערער גמול שעות נוספות בסך של 300 ש"ח (לאחר ניכוי גמול השעות הנוספות בשיעור של 125% ששולם לו בגינן).

ו.         לאור האמור, זכאי המערער לגמול שעות נוספות עבור חודש ינואר 2002, בסך של 2,600 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.2.02 ועד למועד הפרעון.

ז.         על פי אותה דרך חישוב זכאי המערער לגמול שעות נוספות עבור חודש פברואר 2002 בסך של 2,250 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.02 ועד למועד הפרעון.