השופט עמירם רבינוביץ
1. המערערת הועסקה כפקידה במשיבה מס' 1, חברה העוסקת בייצור ובשיווק שלטים (להלן -
החברה), החל מיום
22.12.1994. המשיב מס' 2 (להלן -
המשיב) הוא בעל המניות ומנהל החברה.
2. אין חולק, כי החל משנת 1996 עברה המערערת טיפולי הפריה וזאת במטרה להרות. ביום 22.6.1998, נשא טיפול ההפריה שעברה המערערת פרי, ובעקבותיו התבשרה המערערת כי הצליחה להרות.
3. מאז יום 22.6.1998 ועד ליום 10.8.1998 שהתה המערערת בחופשת מחלה, על פי המלצת הרופא המטפל בה, ד"ר אשכנזי.
4. על פי גרסת המערערת, כפי שמצאה ביטויה בכתב התביעה שהגישה לבית הדין האזורי ביום 31.8.1998, משנודע דבר הריונה למשיב, פיטרה האחרון מעבודתה. אשר על כן, תבעה המערערת תשלום פיצויי פיטורים בסכום של 25,000 ש"ח. להשלמת התמונה יצויין, כי בשלב מאוחר יותר תוקן כתב התביעה ונוספו לו הסעדים הבאים : תמורת הודעה מוקדמת, תשלום שכר עבודה מיום 22.6.1998 ועד ליום 10.8.1998, הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
5. השתלשלות האירועים שהביאה, בסופו של יום, לטענתה של המערערת, לפיטוריה מפורטת פרט היטב בתצהירה כדלקמן :
"...את טיפול ההפריה עברתי ביום 22/6/98 (יום רביעי). כבר ביום שבת בערב התקשרתי אליו בשעות הערב לבן סימון לביתו. בנו אמר לי שהוא נמצא בעבודה. התקשרתי אליו לעבודה והזכרתי לו שכפי שסיכמנו אעדר בשבוע הקרוב מהעבודה. לאחר כשבוע, כשנודע לי שאני אכן בהריון, התקשרתי שוב לבן סימון, בישרתי לו את הבשורה על הריוני וכי אעדר כעת למשך שלושה שבועות מהעבודה באישור הרופא המטפל בי. בן סימון במקום לברך העדיף לקלל ודיבר אלי בגסות רבה בשיחת טלפון זו ('מה אני צריך פקידה חולה', 'מה אני צריך אשה שבעלה לא הצליח להכניס אותה להריון'). בנוסף הוא תיאר בפני כמה שולחנו עמוס בעבודה רבה ולכן שאל בקול רם איך אני יכולה להיות בהריון עכשיו?
בזמן ששהיתי אצל חמותי התקשרתי שוב לבן סימון אשר שוב דיבר אלי בגסות רוח. חמותי, אשר ראתה כמה מתח גורמות לי שיחות הטלפון הללו, ביקשה לשוחח עם בן סימון וזה הגיב בברוטליות אליה ואף טרק לה את הטלפון בפנים. לאחר שיחה זו הרגשתי לא טוב והייתי במתח רב ולכן החלטתי כי מאותו יום אסדיר את ענייני רק מול רו"ח של הנתבעת.
כשראיתי כי הנתבע מסרב לבקשותיי, פניתי לרואה החשבון של הנתבעת, מר אורן דגן, בעניין חזרתי לעבודה בנתבעת. מדברי רואה החשבון אלי עלה כאילו בן סימון אינו מעוניין להחזירני לעבודה מאחר שכעת אני בהריון ובודאי העדר הרבה מהעבודה. רו"ח הוסיף ואמר לי כי מעתה העבודה שלי בנתבעת לא תהיה אותו הדבר ולא הכל 'ידפוק כמו שצריך' (כך בלשונו) מאחר שאני ובן סימון רבנו.
ברור לי כי אכן בן סימון לא רצה להעסיק אותי יותר וזאת עקב העובדה שהייתי בהריון, ויותר מכך - הריון לאחר הפריה ועם שני עוברים, והרי כך אמר לי בן סימון בעצמו וכך גם נרמז לי ע"י הרו"ח. עובד נוסף במפעל הנתבעת סיפר לי כי בן סימון אמר לו 'מה אני צריך עכשיו אשה בהריון שתחסיר לי כל הזמן ימי עבודה'.
לאור כל זאת, פנה בעלי לבן סימון בדרישה שייתן לי מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים להם אני זכאית כחוק, אך בן סימון סירב.
בעקבות סירובו של בן סימון לתת בידי מכתב פיטורים פניתי שוב לרו"ח וביקשתי לחזור לעבודה או לחילופין לקבל מהנתבעת מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים. תגובתו הראשונית של בן סימון היתה סירוב לקבלני חזרה לעבודה והודעה כי ישלח אלי מכתב פיטורים וייתן בידי את הפיצויים כנדרש. כעבור מספר ימים החליף בן סימון את דעתו והחליט כי הוא מעוניין כי אשוב לעבודה".
6. החברה מצידה טענה כי המערערת התפטרה ממקום עבודתה, מבלי שנתנה כל הודעה מוקדמת, ולכן אין היא זכאית לסעדים הנתבעים על ידה. הרקע להתפטרותה של המערערת תואר בתצהירו של המשיב במילים הבאות:
"...לפני הטיפול האחרון, התובעת הודיעה לי כי היא עומדת לעבור הפריה, יום אחד בלבד לפני הטיפול המיועד. גם הפעם כבפעמים הקודמות הודיעה התובעת כי תעדר במשך יום או יומיים. התובעת לא יידעה אותי כי קיימת אפשרות שתעדר לפרק זמן ארוך יותר, ובכך חשפה את הנתבעת למצב בו תיוותר ללא פקידה כלל מה שגרם לנתבעת נזקים כלכליים גבוהים.
מאותו יום התובעת נעלמה ! מבלי ליצור עימי קשר ומבלי לידע אותי מתי תשוב לעבודה. אני ניסיתי ליצור קשר עם התובעת אך ללא הועיל. התובעת דאגה למחוק את מספר הטלפון בדירתה השכורה, ולא היתה לי כל אפשרות לאתרה. התקשרתי לבית חמותה של התובעת אך הנ"ל הודיעה לי כי אינה יודעת היכן התובעת וסירבה למסור את מספר הטלפון שלה או של אמה...
התובעת התקשרה אלי בפעם הראשונה מאז נעלמה לאחר כשבועיים-שלוש. התובעת פנתה אלי במילים 'בוקר טוב אליהו אתה לא שואל מה שלומי?' והתנהגה כאילו דבר לא קרה. התובעת סיפרה לי שהיא בהריון ואמרה לי שהיא חוזרת לעבודה למחרת. למרות התנהגותה, אני שמחתי מאוד לבשורה, ואף ברכתי אותה. סיפרתי לתובעת באיזה עומס עבודה אנו מצויים והבעתי את שמחתי על שובה לעבודה.
שוב לא הגיעה התובעת לעבודה כפי שהתחייבה. במקום זאת, הופיע בעלה של התובעת, מר מזרחי, והודיע לי כי אישתו אינה מתכוונת לחזור לעבודה. הוא הסביר לי כי בשל הקשיים שהיו לאישתו להכנס להריון היא החליטה להשאר בבית על מנת לדאוג שההריון יעבור בשלום.
אני ביקשתי שהתובעת תשקול שוב את החלטתה ותחזור לעבודה וספרתי לו על הקשיים הרבים שנגרמו לעסק. אולם, בעלה של התובעת הודיע בגסות כי זה לא מעניין אותו וכי אין מה לדבר כי זאת החלטתה הסופית...
בעקבות שיחה זו, התקשרה אלי התובעת והודיעה לי, כי אין בכוונתה לשוב לעבודה וכי משום שהיא בהריון עלי לתת בידה מכתב פיטורין ולשלם לה פיצויי פיטורין אחרת אני אסתבך".