השופטת רונית רוזנפלד
1. לפנינו פרק נוסף בסכסוך משפטי בין שני אחים, המתנהל למרבה הצער, מזה שנים רבות, בערכאות משפטיות שונות. בפרק זה שבסכסוך, מבקש כל אחד מהם, מטעמיו, בערעור שהגיש בנפרד, את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג-שוהם ונציגי הציבור מיכאל אונגר ולאון מיוני; עב 300381/96), שדן בתביעותיו של יוסף ברבי (להלן גם-
המשיב או
יוסף) כנגד אחיו פרדי ברבי (להלן גם -
המערער או
פרדי) להחזרה לעבודה, ולחילופין לפיצוי כספי בגין פיטוריו מן העבודה שלא כדין. הערעורים שהוגשו על פסק הדין, נדונו במאוחד.
לטענתו של יוסף, הוא זכאי לסעדים האמורים, בהיותם של פיטוריו מן העבודה בחודש נובמבר 1990 פיטורים שלא כדין, משנעשו בניגוד להסכמה שקיבלה בשעתו תוקף של פסק דין. בעיקרו של דבר, קיבל בית הדין האזורי את טענותיו של יוסף בדבר היותו של מעשה הפיטורים מנוגד להסכמת הצדדים שלה ניתן תוקף של פסק דין. בית הדין דחה את תביעתו של יוסף להחזרה לעבודה, ופסק לו פיצוי בגובה של עשרים וארבע משכורות חודשיות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הפיטורים. בית הדין הוסיף עוד וחייב את פרדי בהוצאות משפט בשיעור של 40,000 ש"ח. את תביעתו של יוסף לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב פיטוריו, בית הדין דחה.
לפנינו ערעוריהם של פרדי ושל יוסף על קביעות בית הדין האזורי ופסיקתו. פרדי, כנגד קביעות בית הדין בדבר היות הפיטורים שלא כדין, והסעדים הכספיים שנפסקו, ויוסף כנגד דחיית תביעתו להחזרה לעבודה ולפיצוי בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו, כמו גם כנגד גובה הפיצוי שנפסק, שהוא נמוך מדי לטענתו בהתחשב בנסיבות.
2.
עיקרי העובדות הרלבנטיות לפי העולה מכלל החומר שבתיק הן כדלקמן:
א. יוסף ופרדי הינם אחים. פרדי הינו נכה צה"ל ,שקיבל לידיו את תחנת הדלק הידועה בשם "תחנת דלק השמשונים" באשקלון, כחלק מזכויות שיקומו. יוסף סייע לפרדי בהקמת התחנה ובניהולה מאז שנת 1980. לאחר כשמונה שנים תבע לקבל בה זכויות כשותף. בקשר לתביעה זו, התקיימו בין הצדדים הליכי בוררות. פסק הבורר שניתן, בוטל בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין [ת.א.166/88 (מחוזי) באר שבע, (ניתן ביום 30.10.88 , לא פורסם)]. הסכמת הצדדים שקבלה בשעתו תוקף של פסק דין, היא העומדת בלב הסכסוך שבין הצדדים בקשר לפיטוריו של יוסף, וזו לשונה:
"
ב.
הצדדים מסכימים כי
כל עוד המבקש יוסף ברבי (להלן - יוסף) ימשיך לעבוד ויקדיש את מלוא מרצו וזמנו לתפקידו כמנהל תחנה כמקובל לגבי תפקיד כזה, יהיה זכאי לקבל תמורה עבור ביצוע תפקידו בשיעור של 33% מרווחי התחנה. המושג של הרווחים של התחנה פירושו ההכנסות בניכוי כל ההוצאות כמקובל בכללי הנהלת חשבונות ולפי אישור רואה חשבון...
ג.
כל עוד יוסף ימשיך בתפקידו כאמור, תהיה לו זכות לעבוד כמפורט בסעיף הקודם ועבודתו לא תופסק על ידי המשיב ברבי פרדי..." (ההדגשה במקור ר.ר. להלן-
הסכם הפשרה)
ב. ביום 27.11.90 פיטר פרדי את אחיו יוסף מעבודתו בתחנה.
ההליכים הנוספים
ג. עוד קודם לפיטוריו של יוסף הוגשה לבית הדין האזורי בבאר שבע תביעתו של יוסף כנגד פרדי. בתביעתו, שנדונה בשעתו על ידי השופט אזולאי (תב"ע שן/3-834, ובמספור מעודכן- עב 3000834/90 ), העלה יוסף שורה של תביעות כספיות הקשורות בתנאי שכרו. עיקר המחלוקת שבין הצדדים הייתה בשעתו בשאלה, האם זכאי המערער לזכויות סוציאליות מעבר ל-33% מרווחי התחנה, או שמא נכללות הזכויות הסוציאליות ב-33% שלהם הוא זכאי. פסק דין חלקי ניתן בתיק זה ביום
29.7.96 (להלן -
פסק הדין הראשון) עליו הוגש ערעור לבית הדין הארצי (עע 300023/96), ובו ניתן פסק דין ביום 8.12.01 (להלן -
פסק הדין בערעור). על פי פסק הדין בערעור הוחזר התיק לבית הדין האזורי לשם מתן פסק דין מלא וסופי. פסק דין חלקי ניתן ביום 15.6.04 על ידי השופט אילן סופר (להלן -
פסק הדין החלקי). פסק דין סופי ניתן ביום 10.10.05 (להלן -
פסק הדין הסופי).
שני האחים ערערו על פסק הדין לבית דין זה (עע 1555/04, עע 319/05, עע 347/05).
ביום 27.11.07 ניתן פסק דין בערעורים, ולפיו הוחזר עניינם של הצדדים לבית הדין האזורי לבירור נוסף של הסכומים ששני הצדדים חייבים זה לזה.
ד. במסגרת התביעה
שן/3-384 שהוגשה כאמור עוד לפני הפיטורים, לא נכללה תביעה כנגד מעשה הפיטורים. בפסק הדין, שניתן כמה שנים לאחר הפיטורים, נתן בית הדין, בהסכמת הצדדים, אישור לפיצול סעדים.
ה. בסמוך לאחר הפיטורים הגיש יוסף תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לאכיפת הסכם הפשרה ולחילופין לביטולו (ת.א.79/01). בית המשפט המחוזי דחה על הסף את תביעתו בהעדר סמכות עניינית, ועל כך ערער יוסף לבית המשפט העליון. בפסק דינו קבע בית המשפט העליון כי בעיקרו של דבר, הסמכות העניינית לדון בתביעתו של יוסף נתונה לבית הדין לעבודה ( ע"א 4272/91, ניתן ביום 8.11.94, טרם פורסם).
ו. התביעה מושא פסק הדין שבערעור
הוגשה לבית הדין האזורי בשנת 1996, ובה התבקש בית הדין לקבוע כי פרדי הפר את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ומשכך, פיטוריו של יוסף היו שלא כדין. על כן התבקש בית הדין להורות על אכיפתו של הסכם הפשרה ולהורות על החזרתו של יוסף לעבודה, ולחילופין, לחייב את פרדי בפיצוי על מעשה הפיטורים שבוצע תוך הפרתו של הסכם הפשרה. בכתב התביעה המקורי לא צוין סכום הפיצוי הנתבע. את כימות הסעד לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נמצא בכתב תביעה מתוקן, אותו הגיש יוסף לבית הדין האזורי בשנת 2001.
ז. תחנת הדלק הושכרה לפז חברת נפט בע"מ, בהסכם מיום 1.8.01 החל מיום 1.9.01 למשך ארבע שנים, עם אופציות להארכה של שלוש שנים, בסך הכל עשר שנות שכירות.
ח. במחצית שנת 2002, בטרם נשמעו ראיות הצדדים בבית הדין האזורי בתביעה מושא ערעור זה, הודיע בא כוחו של פרדי כי פרדי אינו מתקשר עם איש, וכי חלה התדרדרות במצבו הבריאותי הנפשי. בהחלטה מיום 11.12.03 מונה בנו, משה מוריס ברבי, אפוטרופוס לדין של אביו.
פסק הדין של בית הדין האזורי