השופט שמואל צור
1. המערערים הם גמלאים של שרות המדינה. כל אחד מהמערערים כיהן עד לפרישתו כפקיד שומה באגף מס הכנסה. בתקופת שרותם, שרתו המערערים במעמד של עובדי מדינה קבועים על פי כתב מינוי ובמעמד זה פרשו לגמלאות.
2. המערערים פרשו לגימלאות במועדים שונים בשנת 1993, עם הגיעם לגיל 65, למעט המערער מס' 4 שפרש בשנת 1994. עם פרישתם זכאים המערערים לגמלה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל- 1970 (להלן -
חוק הגמלאות).
3. בשנת 1990, כשלוש שנים לפני פרישתם של המערערים לגמלאות, הונהג במדינה הסדר של "חוזה בכירים". הסדר זה איפשר לעובדי מדינה בכירים לעבור ממעמד של עובד על פי כתב מינוי למעמד של עובד בחוזה מיוחד, בתנאי שכר מועדפים ובתנאים אחרים שאינם נוגעים לענייננו. המערערים ביקשו להצטרף להסדר "חוזה בכירים", אך הדבר לא התאפשר להם. הטעם לדבר היה קריטריון שקבעה המדינה לפיו יתאפשר לעובד לעבור ל"חוזה בכירים" אם קיימת לו יתרת שרות של לפחות 4 שנים עד למועד פרישתו לגמלאות. במועד בו הופעל ההסדר של "חוזה בכירים", היו המערערים מבוגרים ויתרת השרות שלהם עד פרישתם לגמלאות נפלה מ- 4 שנים. לפיכך לא התאפשר למערערים לעבור להסדר של "חוזה" בכירים והם המשיכו בשרות במעמד של עובדים על פי כתב מינוי ופרשו לגמלאות לפי חוק הגמלאות במעמד זה.
4. כשש שנים לאחר פרישתם, הגישו המערערים תביעה לבית הדין האזורי בירושלים (עב 1723/99). בתביעתם, טענו המערערים כי הם זכאים לגמלה על בסיס השכר של פקידי השומה הפעילים שהועסקו לפי "חוזה בכירים". המערערים טענו כי המדינה נמנעה שלא כדין מלהתקשר איתם ב"חוזה בכירים". כן טענו כי ההעסקה ב"חוזה בכירים" יצרה - לגביהם - סולם שכר חדש, המחייב ביצוע "תיאומים" לפי סעיף 9(2) לחוק הגמלאות. בתמיכה לעמדה זו הסתמכו המערערים, בין השאר, על עניינם של המנהלים הכלליים במשרדי הממשלה לשעבר אשר לגביהם נקבע, עוד בשנת 1977, על ידי היועץ המשפטי לממשלה דאז כי העסקת המנכ"לים הפעילים בחוזים מיוחדים יצרה לגביהם סולם חדש המצדיק ביצוע "תיאומים" לפי סעיף 9(2) לחוק הגמלאות.
עוד טענו המערערים כי הם הופלו לרעה בהשוואה לפקידי שומה אחרים, אשר עימם נחתם "חוזה בכירים", חרף העובדה שלא עמדו בתנאי הסף בדבר תקופת אכשרה בת ארבע שנים.
פסק הדין של בית הדין האזורי
5. בית הדין האזורי (השופטת רונית רוזנפלד - תיק ע"ב 1723/99) דחה את תביעת המערערים. בית הדין האזורי קבע כי מנגנון התיאום בסעיף 9(2) לחוק הגמלאות נועד לתאום והקבלה לדרגה בסולם משכורת קיים וכי אין הוא יוצר מסלול עקיף להעלאה בדרגה. לדעת בית הדין מנגנון התיאום שנקבע בחוק הגמלאות נועד להבטיח לפורשים רמת שכר המשקפת את שכרם כפי שהיה סמוך למועד הפרישה. כן נקבע כי העובדה שחלק מפקידי השומה בחרו במתכונת העסקה חלופית על פי "חוזה בכירים", לא הביאה לביטול או לשינוי סולמות השכר הקיימים, במובן המחייב עדכון או שינוי ה"משכורת הקובעת", כאמור בסעיף 9(2) לחוק הגמלאות.
6. בית הדין האזורי קיבל את עמדת המדינה, לפיה ההתקשרות ב"חוזה בכירים" מהווה הסדר העסקה חלופי לבעלי תפקידים שונים בשירות המדינה - על פי קריטריונים שנקבעו לכך - והוא לא נועד לבטל או להחליף את סולמות המשכורת השונים בשירות המדינה, על פי ההסכמים הקיבוציים החלים בדירוגים השונים. כמו כן, קבע בית הדין כי לא ניתן להחיל את פסיקת היועץ המשפטי לממשלה בעניינם של המנכ"לים על עניינם של המערערים. בקשר לזה ציין בית הדין האזורי כי למנכ"לים - שלא המערערים - היה קיים בשעתו סולם משכורת ייחודי, אשר היה מיועד רק להם. חוות דעתו של היועץ המשפטי דאז התייחסה לקבוצה מקצועית ייחודית זו, והיא היתה נכונה לשעתה, זמן רב קודם ליצירת ההסדר של "חוזה בכירים" שהופעל על מיגוון של תפקידים בשירות המדינה.
7. אשר להתקשרות ב"חוזה הבכירים", קבע בית הדין האזורי כי המערערים מעולם לא ויתרו על זכויותיהם כעובדי מדינה קבועים המועסקים על פי כתב מינוי. כן קבע בית הדין האזורי כי לא עלה בידי המערערים להוכיח כי "המחיר" הכרוך באבדן הקביעות של העובדים ב"חוזה בכירים" הינו שולי בלבד וכי חוזה זה נועד להטבת שכר גרידא.
בית הדין דחה את טענת המערערים בכל הקשור לאפלייתם לעומת פקידי שומה אחרים, עמם נחתמו "חוזי בכירים". כן קבע בית הדין האזורי, כי אף אם היו מקרים חריגים בהם התקשרו ב"חוזי בכירים", הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הקריטריונים אותם קבעה נציבות שירות המדינה כתנאי להתקשרות. לפיכך - כך קבע בית הדין - אין למערערים עילת תביעה בטענה של אפליה. בית הדין קיבל את עמדת המדינה, לפיה אין מקום להחיל על המערערים בדיעבד זכויות שהוענקו לעובדים ב"חוזה בכירים", כחלק מהסדר שכר כולל, ובכך להעדיפם על פני המקבילים להם בשירות המדינה
הערעור
8. בערעור חוזרים המערערים על עיקרי טיעוניהם בבית הדין האזורי. המערערים מודים כי אומנם לא חתמו בפועל על "חוזה בכירים", אך טוענים כי היו זכאים לחתום על חוזים אלו ולכן יש לראותם כמי שזכאים לגמלה כאילו חתמו עליהם. כן טוענים המערערים כי טעה בית הדין האזורי בקביעתו שהם לא נאלצו לוותר על הקביעות הנובעת ממעמדם כעובדים על פי כתב מינוי, בניגוד לעובדים שהועסקו ב"חוזה בכירים". עוד טוענים המערערים, כי טעה בית הדין האזורי בכך שלא קיבל את טענתם לפיה ההעסקה ב"חוזה בכירים" יצרה לגביהם סולם שכר חדש בהתאם לסעיף 9 (2) לחוק הגמלאות.
המערערים חזרו על טענת האפליה ביחס לחבריהם פקידי השומה. לטענתם, תנאי הפרישה שניתנו להם נחותים מאלה שניתנו לאותם פקידי שומה שנהנו מתנאי העסקה, לרבות תנאי פרישה של הסכם הבכירים, חרף העובדה שמקצתם לא עמדו בקריטריון של תקופת האכשרה המלאה. כן טוענים המערערים, כי בפני בית הדין האזורי אף לא הוצג כל הסבר לאפלייתו של המערער מס' 4, מר אריה סיני. מר סיני המשיך בעבודתו במשיבה למעלה מ-4 שנים לאחר קבלת ההחלטה על "חוזה הבכירים", וחרף העובדה שעמד בתנאי הסף, לא נחתם עמו "חוזה בכירים". עוד טוענים המערערים כי בשלילת זכותם לחתום על "חוזה בכירים" הם הופלו לרעה בשל גילם.
9. המדינה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי. המדינה טוענת כי המערערים אינם זכאים לגמלה לפי "חוזה בכירים" משום שלא הועסקו בפועל בחוזה זה אלא על פי כתב המינוי בלבד. לטענת המדינה, עובד אינו יכול להנות הן ממסלול של כתב המינוי וחוק הגמלאות והן ממסלול של "חוזה הבכירים". כן טוענת המדינה, כי העובדה שהמערערים הגישו תביעתם כשש שנים אחרי פרישתם, מלמדת שהם זנחו את טענתם בדבר זכאות ל"חוזה בכירים". אשר למערער מס' 4, טוענת המדינה, כי טענה זו עלתה לראשונה במסגרת תמצית טענותיהם והיא סותרת את רשימת המוסכמות שנוסחו בפני בית הדין האזורי.
מוסיפה המדינה וטוענת, כי לא קיימת כל הפליה בין המערערים לבין חבריהם פקידי השומה עמם נחתם "חוזה הבכירים". לטענת המדינה, במועד הגשת הבקשה עמדו העובדים האחרים בתנאי של תקופת האכשרה, אולם עקב הקשיים הטכניים הנובעים מעומס העבודה בנציבות, אושרה חתימת החוזה רטרואקטיבית מספר חודשים למפרע. לטענת המדינה, מדובר בחריג שהינו סביר והוגן. אשר לתיאום לפי סעיף 9(2) לחוק הגמלאות טוענת המדינה, כי סולם השכר לפיו משולמת גמלה למערערים לא בוטל ולא הוחלף והעובדה שלחלק מן העובדים הוצעה אפשרות לבחור במתכונת העסקה חלופית לפי חוזה, לא הביאה לביטול או לשינוי של סולמות השכר הקיימים.
דיון והכרעה
10. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולחומר הרב שהונח בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערערים וכי דין הערעור להידחות. אנו מאשרים את פסיקת בית הדין האזורי, מטעמיו, ונוסיף משלנו כמה הערות הנוגעות לעניין.
11. המערערים הועסקו בשרות המדינה במעמד של עובדים קבועים על פי כתב מינוי ובמעמד זה הם פרשו לגמלאות. עם הנהגת "חוזה בכירים" בשנת 1990, ביקשו המערערים להצטרף להסדר אך הדבר לא התאפשר להם מכיוון שלא עמדו באחד הקריטריונים שנקבע והוא - יתרת שרות של 4 שנים עד הפרישה לגימלאות. טענת המערערים כי היה על המדינה להעסיקם בחוזה בכירים וכי הופלו ביחס לעובדים אחרים שהעסקתם בחוזה בכירים אושרה - לא תישמע: עניין זה נזכר בתביעה שהגישו המערערים בבית הדין האזורי אך לא נתבקש לגביו כל סעד. הסעד היחיד שביקשו המערערים - הוא גם העניין העומד לדיון בפנינו - מתייחס לקביעת הגמלה בהתאם לשכרם של פקידי השומה הפעילים המועסקים על פי חוזה בכירים.